מבקר חופשי

בפעם הראשונה בחיי אני קורא את "הקומדיה האלוהית" מכריכה אל כריכה (אני לייט בלומר). אומרים שהסוף טוב, אבל אל תספיילרו!

התרגום והפרשנות של ראובן כהן ("מאגנס") נראים לי משובחים.

זו, הנה כאן, ממש כאן, התרבות המערבית! – הנה, הנה, אתונה וירושלים יחדיו! – זו בעיניי המחשבה הכללית המעניינת ביותר ביחס לטקסט הזה. זאת משום שהחומרים שמהם מעצב דאנטה את דמויותיו ומושגיו לקוחים במובהק מהמיתולוגיה היוונית וההיסטוריה (!) של יוון ורומא וכן מהברית הישנה והחדשה.

כמובן, כל זה מתמצה בורגיליוס הרומי שמנחה את דאנטה במסעו, מנחה אותו גם בכתיבת אפוס (ז'אנר הומרי שוירגיליוס בעצמו חיקה במודע), אבל אפוס נוצרי! דאנטה לקח את חלק הירידה אל המתים שבאודיסיאה ובאיניאס והרחיב אותו ליצירה שלמה…נוצרית. במקום אחד או שניים אפילו "נפלט" לדנטה "זאוס", כשכוונתו לאל היהודי-נוצרי.

המיזוג הזה בין רומא ויון לירושלים נוכח שוב ושוב. בליבה של התופת מצויים הבוגדים יהודה איש קריות וברוטוס שהרג את יוליוס קיסר, למשל.

והנה כאן, תבליטים שדאנטה צופה בהם ומייצגים ענווה: דוד המכרכר לפני ארון הקודש, בצד מריה אם האלוהים וטרינוס הקיסר הרומי, המייצגים כולם ענווה.

בקיצור, אנחנו לא נדחפים כקבצנים לתרבות המערב. יש לנו מקום בגולדן רינג, בספירה העליונה.

מה אני שח! בקוסמולוגיה של דאנטה ירושלים היא מרכז העולם! כן, כן.