מבקר חופשי

מאד מאד אהבתי את "ערך סנטימנטלי", של הבימאי הנורווגי יואכים טרייר, שראיתי אתמול (בתל אביב הוא מוקרן בסינמטק).

הוא מרגש ולא קיטשי; הוא מכיל מהלכי עלילה נבונים ואפילו פיקחיים אבל לא מתחכמים; הוא מחווה לברגמן ולבני דורו אבל הוא לא פסטישי; הוא אמנותי אבל הוא לא "ארטי"; יש לו לב, אבל ללב אין פה שצועק "יש לי לב!", ויש לסרט גם מוח; הוא מעודכן לכמה מערכי זמננו השולטים, אבל לא מתחנף ולא ווקיסטי; הוא עוסק בטראומה אבל אינו קורבני; הוא כולל רגעים של הומור אבל תופס את בני האדם והחיים ברצינות, מנחמת כשלעצמה; הוא מוחה כנגד תרבות הטלוויזיה והקולנוע העכשווית, כנגד נטפליקס ואמריקה – אבל בצורה מעודנת והוגנת ולא מתגוננת, ולכן משכנעת.

זה סרט שמעז להיות פשוט, בלי מודעות יתר לכך והכרזה: "אני פשוט!".

זה סרט שמעז להיות פשוט מבלי להיות פשטני.

הוא הולם איזו רוח נורווגית אנטי-סנסציונית בתרבות העכשווית (קנאוסגורד, כמובן; אבל גם סדרה מומלצת בנטפליקס בשם "פורני", על החיים של אמא לשתי בנות מתבגרות באוסלו – סדרת דרמה בלי סמים, בלי מאפיה, בלי פושעים, בלי אונליפאנס, הייתם מאמינים?!). דבר מה שבא בסרט לידי ביטוי בוויתור על – ושל – הכוכבת האמריקאית על התפקיד בסרט של הבימאי (הדמות הראשית) והחלפתה בשחקנית התיאטרון הנורווגית, בתו (רנאטה ריינסב ההורסת), כמו גם בהחלטה, בסופו של דבר, לצלם את הסרט (שבתוך הסרט) בנורווגית, ולא באנגלית.

אחד הסרטים הטובים ביותר (הם בודדים, נער יספרם) שראיתי בשנים האחרונות.

מהמונוגרפיה הנהדרת והמקיפה של פרופ' נורית גוברין (שהגיעה לגיל תשעים לאחרונה!) על גרשון שופמן.
"מאופק אל אופק" שמה והיא נמצאת בשלמותה בפרוייקט בן יהודה!

חלק א

חלק ב

אקרא לסגנון הספרותי הרע הזה, "צרפתי".

ולא בכדי.

להג בשפה "גבוהה"; חיבה למילים "חזקות", "גדולות"; משפטים מפותלים; חיבה לאוקסימורונים מכוונים ומטפורות "נועזות"; אזכורים תרבותיים תכופים ("גבוהים" מהמיתולוגיה וכדומה עד – ב"שובבות" – אזכורים מהתרבות הפופולרית); הפאתוס של הכישלון, המינוריות, המלנכוליה…הפומפוזיות של הצניעות המובלטת…; מעט בשר, הרבה רוטב.

היעדר פשטות.

וכובד, כובד, שלא עולה מהנושא, אלא ממודעות והערכה עצמיות מופרזות.

ואנשים סבורים בטעות שזוהי זוהי הספרות.

המלצות לכבוד שבוע הספר 2026!

החג הישראלי היפה הזה מגיע והנה המלצותיי מתוך מה שקראתי ואהבתי במיוחד בשנה החולפת, מחולקות לקטגוריות ותוך ציון ההוצאות השונות לנוחות המשוטטים בדוכנים.

סיפורת מקור

1. "נתן ועמוס" – אסף ענברי ("ידיעות ספרים")

דרך הארת דמותם של עמוס עוז ונתן אלתרמן ענברי חוזר לעבר, כדרכו, אך מגלה שם את הסוגייה שמעסיקה אותנו בהווה. כתיבה אנרגטית ומחוטבת.

2. "אי" – ערן שגיא ("יצירה עברית")

ספרות וידויית סוחפת ("וידויית" מבחינה ז'אנרית) שלא לוקחת שבויים.

3. "שין" – דריה שועלי ("כנרת זמורה דביר")

רומן סוחף על רומן מחוץ לנישואין.

4. "סיום מדומה" – נועה סוזנה מורג ("כתר")

רומן עדכני חריף על "תלישות" ישראלית בעולם מחובר.

5. "פרידה" – מתן יאיר ("פרדס")

שטף עז של פרוזה כמו-וידויית (מבחינה ז'אנרית)

6. "חבר קרוב" – שי אספריל ("עם עובד")

מותחן פסיכולוגי סוחף.

סיפורת תרגום

1. "מארש רדצקי" – יוסף רוט ("עם עובד")

אפוס יפהפה על שקיעת האימפריה האוסטרו-הונגרית.

2. "גברים בלי נשים" – ארנסט המינגוויי ("סימן קריאה"/"הקיבוץ המאוחד")

קובץ סיפורים קלסיים בן מאה שכוחו במותניו וליחו לא נס.

3. "באביב" – קארל אובה קנאוסגורד ("מודן")

קנאוסגורד ממשיך לכתוב על חייו והפעם בשיכרון דיוניסי מיוחד.

4. "חיים אחרים משלי" – עמנואל קארר ("בבל")

ספר מצוין במיוחד של הסופר התיעודי הצרפתי (כמו ענברי וקנאוסגורד, יש סיבה לכך שאני כולל אותו ב"סיפורת" ולא ב"ממואר" או ב"ספרות תיעודית").

5. "איש אחד" – קייאיצ'ירו היראנו ("כתר")

מותחן פסיכולוגי יפני משובח.

6. "קריאת הינשוף" – פטרישה הייסמית ("אחוזת בית")

התכה אופיינית להייסמית בין נוירוזה לפשיעה ברומן הפשע הפסיכולוגי המפורסם המרתק הזה.

ממואר

1. "הילד הוא אבי האיש" – דן מירון ("נוודים")

ממואר על ראשית ההתוודעות לשירה ולמשוררים של אחד מגדולי המבקרים שלנו.

2. "מותה ומותה של אמא שלי" – מרית בן ישראל ("אלטנוילנד")

ממואר מעניין מאד של בת על אמה וסבתה ונשים נוספות במשפחתה, הכתוב בחלקו כקומדיה מורבידית.

3. "האיצחקיה" – יצחק בן-נר ("יצירה עברית")

אוטוביוגרפיה מצוינת של אחד מהסופרים הישראלים המשובחים.

ספרות תיעודית

1. "לחפש בן אדם" – מתי פרידמן ("כנרת זמורה דביר")

סיפורה של חנה סנש והצנחנים הארצישראליים מסופר מחדש בכוח ובאמינות.

אפוס עתיק

1. "עלילות גילגמש" ("כרמל")

תרגום חדש וגמיש לאחד הסיפורים האנושיים הכתובים העתיקים ביותר.

עיון

1. "אני דברים כאלה מחבב" – רמי לבני ("פרדס")

תזה מעניינת מאד על הישראליות של הרוק הישראלי במסה תרבותית כתובה היטב.

2. "הספרים החיצוניים" – ("כרמל")

הדפסה מחודשת נצרכת לחלק מהותי מארון הספרים היהודי ששנים לא היה ניתן להשיגו.

*

דימוי מלווה מכריכת ספרי שיצא ב"הקיבוץ המאוחד" ("מעצב: ינאי סגל)

אחרי עלייתו של שופמן לארץ, ב-1938, הוא מקדיש כמה וכמה סיפורים קצרצרים לשהות במקלטים תל אביביים בזמן מלחמת העולם השנייה. והדברים כמו נכתבו על אירועי השנה האחרונה בתל אביב.

הנה סיפור על בניין שאין בו ממ"דים.