פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"
"תכלת" היא הוצאה לאור השייכת לסטימצקי שלמיטב ידיעתי אינה מתיימרת לפרסם ספרים בעלי חזון ספרותי ייחודי (עובדה זו כשלעצמה אינה מחמאה, כן?; כמו שגם "חזון ספרותי ייחודי" אינו כשלעצמו מחמאה, השאלה היא "ייחודי" בּמֶה). הוצאה ספרותית מסחרית. לגיטימי. אלא שלאחרונה אני שואל את עצמי עד כמה הקו המפריד בחדות בין הוצאות מסחריות להוצאות בעלות חזון אמנותי עודנו מובהק. בייחוד לאור הִתרבות השמועות על כך שחלק מספרי הסיפורת בהוצאות ה"קנוניות" ממומנים בידי מחבריהם. הנושא הזה אקוטי בעיניי ותובע תחקיר: האם כשאני נוטל לידיי ספר מהוצאות בעלות יוקרה ספרותית אני יכול להיות סמוך ובטוח שהספר ראה אור כי עורכי ההוצאה ראו בו מעלות ספרותיות (שניתן, כמובן, לחלוק עליהן וכו'), או שאין הכרח בכך וייתכן והספר ראה אור כי מחברו מימן אותו?
הסוגייה הדוחקת הזו – מה אומרת הוצאה כזו או אחרת על טיבו וערכו של ספר היוצא בה – הביאה אותי לבחור לקרוא בספר שראה אור לאחרונה ב"תכלת", ספרו החדש של מישקה בן-דוד, כותב רבי מכר ותיק. רציתי לבחון האם מדובר בספרות מסחרית גרידא – אם לאו.
לשם ההבהרה: כשאני מדבר על הוצאה מסחרית יש לכך שני מובנים. הראשון: הוצאה לאור שבה הסופרים מממנים את הוצאת ספרם לאור. זה, כמובן, לא המקרה של בן-דוד שהוציא, כאמור, בעבר ספרים שהפכו לרבי מכר. המובן השני: הוצאה לאור ששיקוליה להוציא לאור ספר זה או אחר הינם באופן בלעדי הערכותיה לגבי סיכויי המכירה של הספר.
ייאמר מיד שהרומן הזה, על מגבלותיו המשמעותיות שיידונו אחר כך, הפתיע לטובה. כל מבט-לאחור שאדם מביט בחייו, כל סיפור לא מתחכם, כן, על אירועי החיים המכריעים, שאדם נבון ורהוט ובעל יכולת מסוימת לאינטרוספקציה מספר לנו – מעניין. איני טוען שמדובר כאן בטקסט אוטוביוגרפי, אבל יש בספר מטעמו של אותו מבט-לאחור מקיף ומסכם.
בזמן ההווה של הרומן, רון ציפורי, עיתונאי בכיר וח"כ לשעבר בשלהי שנות החמישים לחייו, מעוניין לשקם את יחסיו עם אשתו, נילי, ביולוגית בעלת שם עולמי. השניים נשואים מזה שלושים שנה, בנישואים שיש בהם חיבה ורֵעות אך אין בהם תשוקה. הרומן מחולק לפרקי "הוא" ו"היא". בפרקי ה"הוא" מספר לנו מספר חיצוני על יחסיו של רון עם נילי וכן על יחסיו עם מאהבותיו, עם אחת מהן, אילנה, הוא מבלה את אותו חודש בשנה מהכותרת, חודש בשנה בה יוצאת נילי לסבב הרצאות בארה"ב. יחסי האהבה והמין של רון מתוארים בכנות וברגישות. רון הוא אדם כריזמטי אך להרגשתו לא אטרקטיבי במיוחד מבחינה גופנית ("אך כשהבין בסופו של דבר, בסיוע התבטאויות מרומזות של נילי, שלא מדובר בחוסר צורך כללי שלה בסקס או בעכבות שנובעות מהרקע הדתי שלה, אלא שהוא עצמו הסיבה – חש עלבון"). פרקי ה"היא" מסופרים דרך דיאלוג בין נילי לבין מאהב בשם ג'קי. מהר מאד אנו למדים שנילי התאהבה בג'קי באותו חודש בשנה בה היא יוצאת להרצאותיה. בדיאלוג, המתרחש בטיסה ארצה כשהם מתעתדים עם נחיתה לספר לרון על הרומן ביניהם, מגוללת נילי את סיפור יחסיה עם רון מהפרספקטיבה שלה ועל הסתרותיה שלה.
זה ספר למבוגרים במובן הטוב של המילה. העניינים האינטימיים, ענייני הלב והחלציים, מסופרים בכנות, באינטליגנטיות, ברגישות, בישירות לא וולגרית. יש לרומן אף רובד מטפיזי, מפורש וכזה שתובע פרשנות, רובד פילוסופי מעט פשטני אך מעניין בכל זאת. רון הוא חילוני מיליטנטי, שפעל כח"כ למען השקפות העולם החילוניות שלו. נילי באה מבית דתי, מרדה בביתה זה אך כיום מעלה השערות פרובוקטיביות שמאתגרות, מתוך המדע, את התיאוריה הדרוויניסטית. לכן מסע ההרצאות השנתי שלה ממומן על ידי ארגוני ימין דתי אמריקאי שששים על כך שמדענית בעלת שם סודקת סדקים בתיאורית האבולוציה. יש כך רובד פילוסופי לרומן: ענייני המין והאהבה כרוכים בסוגיית האמונה והדת. המין והאהבה הופכים להיות מרכזיים כל כך לאנשים שאינם דתיים בגלל שבהיעדר יחסים עם אלוהים ואמונה בעולם הבא יחסי האנוש בעולם הזה הופכים להיות חזות הכל (נילי: "אולי דווקא אצל אלה בינינו שמשוחררים מכבלים של דת ומסורת חל איזשהו שיבוש בציווי הביולוגי, ואנחנו מייחסים משקל מוגזם לאהבה הזוגית ולהנאה מהסקס").
ועם זאת, זו גם יצירה בעלת רכיבים בנליים וזולים, כפי שהינם ספרים המכוונים לפופולריות. סוגיית היחסים שיש בהם אהבה אך אין בהם תשוקה היא סוגייה מעניינת אך שחוקה. אין בפרוזה של בן-דוד את אותם רגעי התעלות, נסיקה לנקודת תצפית רעננה, שיש אצל כותבי הפרוזה הגדולים, שמצליחים להחיות גם סוגיות נושנות. דרך הסיפור הדיאלוגית בפרקי ה"היא" נעשית באופן מעט מגושם. ואילו הסימטריה, שבה מתגלה לנו שבאותו "חודש בשנה" איש מבני הזוג לא טמן ידו בצלחת, מלאכותית וסנסציונית. זולה בתיאטרליות שלה היא גם יצירת המתח על ידי הציפייה שברגע המפגש בנתב"ג תיחשף לרון האמת של חייו, בדיוק כש"הוא שוב התאהב באשתו". וזולה ומתאימה לספרות ממוסחרת היא ההפתעה הגדולה שנחשפת בסוף הרומן. ובעצם מדובר בהפתעה כפולה הזולה לפיכך כפליים.
אבל, בשורה התחתונה, נוח לרומן הזה שנברא משלא נברא.
מבקר חופשי 