קצר על סגנון קלוקל מסוים

אקרא לסגנון הספרותי הרע הזה, "צרפתי".

ולא בכדי.

להג בשפה "גבוהה"; חיבה למילים "חזקות", "גדולות"; משפטים מפותלים; חיבה לאוקסימורונים מכוונים ומטפורות "נועזות"; אזכורים תרבותיים תכופים ("גבוהים" מהמיתולוגיה וכדומה עד – ב"שובבות" – אזכורים מהתרבות הפופולרית); הפאתוס של הכישלון, המינוריות, המלנכוליה…הפומפוזיות של הצניעות המובלטת…; מעט בשר, הרבה רוטב.

היעדר פשטות.

וכובד, כובד, שלא עולה מהנושא, אלא ממודעות והערכה עצמיות מופרזות.

ואנשים סבורים בטעות שזוהי זוהי הספרות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תמונת הפרופיל של יעקב יעקב  ביום יולי 6, 2026 בשעה 9:35 AM

    צודק! הדברים תקפים גם לגבי האמנות הפלסטית. שם, העמדת הפנים והשרלטנות, בכל הנוגע למורכבות ולעומק, הן היסודות שעליהם נשענות האקדמיות לאמנות ותוצריהן

  • תמונת הפרופיל של sivi sivi  ביום יולי 10, 2026 בשעה 11:56 AM

    ועל מה כתבת את זה? מעניין מי הצליח להוציא ממך כזו תגובה 😄

כתיבת תגובה