מבקר חופשי

אקרא לסגנון הספרותי הרע הזה, "צרפתי".

ולא בכדי.

להג בשפה "גבוהה"; חיבה למילים "חזקות", "גדולות"; משפטים מפותלים; חיבה לאוקסימורונים מכוונים ומטפורות "נועזות"; אזכורים תרבותיים תכופים ("גבוהים" מהמיתולוגיה וכדומה עד – ב"שובבות" – אזכורים מהתרבות הפופולרית); הפאתוס של הכישלון, המינוריות, המלנכוליה…הפומפוזיות של הצניעות המובלטת…; מעט בשר, הרבה רוטב.

היעדר פשטות.

וכובד, כובד, שלא עולה מהנושא, אלא ממודעות והערכה עצמיות מופרזות.

ואנשים סבורים בטעות שזוהי זוהי הספרות.