הבחירות הבאות אכן מכריעות.
כאיש מרכז, אני משוכנע שאסור שהגוש: ביבי – ימין קיצוני וכהניסטי – חרדים יחזור – *כגוש!* – לשלטון.
והסיבה היא השרדותית.
השרדותה של מדינת ישראל, של הציוויליזציה היהודית-עברית שהוקמה כאן באינספור קורבנות וכמיהת דורות (כולל חלל היום ממש!).
הסיבה היא השרדותית כי המאפיין הבולט של הגוש המוזכר הוא בעיניי היעדר ריאליזם, היעדרה של תפיסת המציאות כהווייתה. וזו – הכרה במציאות – היא ההגדרה של שפיות.
החרדים מציעים קיום אובדני, לא מציאותי, שבו אתה לא מגן על חייך ולא מפרנס את עצמך ומקווה לטוב. כל הביקורת ההשכלתית (ואז הציונית) של המאה ה-19 על היהדות החרדית מקבלת רלוונטיות מבהילה: חוסר רציונליות עמוק של הקיום הזה של כסלון וקבציאל (העיירות הבטלניות בסאטירה של מנדלי מוכר ספרים).
הבן גבירים והסמוטירצי'ם דוחפים אותנו לקיום של "עם לבדד ישכון". קיום לאו בר קיימא. כמו שלימדו אותנו הכישלונות הצורבים של הריבונות היהודית בעבר והשואה לא מזמן (כשהעם היהודי בודד ללא חבר ורע בעולם). כל החוכמה ההשרדותית – אכן בצד טיפוח כוח מגן! – היא לדעת "לרקוד" באופן דיפלומטי בין האומות. איבדנו את הגמישות, שכחנו לרקוד. ומי שלא יודע לעשות זאת, יעלו עשבים בלחייו ובן דוד לא יבוא – כמו שכיהו חז"ל ברבי עקיבא, שתמך בבר כוכבא, לוחם אמיץ אבל אוויל מדיני שהמיט על עמנו חורבן נורא.
הביביסטים, בעקבות ביבי, הם אלופי העולם בהבניות נרטיביות ש"משחקות" עם המציאות. אבל הבעייה היא שהן ממסכות כך את המציאות. וכשהמציאות לא שועה לנרטיב שלך – כשיחיא סינוואר לא משתכנע שצריך "לנהל את הסכסוך", או שמצבה של ישראל מזהיר – אתה בצרות צרורות. כי טמנת ראשך בחול. באורח שאין אופייני ממנו מסרב נתניהו גם לחקור את המציאות, להקים ועדת חקירה ממלכתית. גם כאן הוא מעוניין שה"נרטיב" יחליף את המציאות וחקרה. אבל למציאות יש הרגל ארור להרים ראש ולא לשעות לנרטיב. ומי שלא שועה למציאות – מרה אחריתו.
"קצת מציאות, בן אדם!", הטיח (בראיון) הסופר מישל וולבק בבני דורו הסופרים בצרפת שהתרחקו מהריאליזם ועסקו בהבניות מילוליות של מגדלים לשוניים ופיוטיים פורחים באוויר.
"קצת מציאות, אחיי הישראלים!", אני אומר בהשאלה. אנחנו חייבים ממשלה שמתנהגת בצורה רציונלית, שמנהלת אותנו לא על סמך משאלות לב, חזונות יוקדים, בטלנות קבציאלית או נכלוליות פוסטמודרנית נרטיבית.
אנחנו זקוקים ל"ריאליות וקדושה", כמו שגרס ברנר הצעיר במכתב מפורסם בו נזף בחברו, א"נ גנסין, על כך שהוא מתרחק בכתיבתו מהמציאות העכשווית וניתוחה.
*
ולהקדים את התגובות: בהחלט גם השמאל שגה בחלומות לא מציאותיים בעבר. בהחלט גם הוא היה משיחי, פנטזמטי ולא ריאליסטי. בהחלט. אני לא מציע לחזור לחזון משיחי *אחר*. אלא ל"ריאליזם וקדושה".
ריאליזם (פוליטי) הוא קדושה – כי ריאליזם הוא שומר החיים.
מבקר חופשי 
תגובות
ריאליזם הוא להחזיר את שלטון החוק, לחזק את הדמוקרטיה, לפעול לשיקום המדינה ע"י שיקום השירות הציבורי, השירות הציבורי, ולהתקדם לקראת הסדרים עם הפלסטינאים והמדינות השכנות. לא עוד ניהול הסכסוך אלא פתרון הסכסוך.
אריק,
תודה על המאמר.
לפעמים אני תוהה אם גורלנו יהיה כמובספרו של ישי שריד – "השלישי"
בתקווה שנחזור לריאליזם שומר חיים.
הפחד מפני "סמוטריץ" ו"בן גביר" הוא פחד מדומה רק לנוכח העובדה שבאופוזציה טרוריסטים מטעם האחים המוסלמים, שורפי אסמים כמו יאיר גולן וחבר מרעיו, ואופורטוניסטים אימפוטנטיים דוגמת ליברמן וחבורת יאיר לפיד.
הסוגיה החרדית היא כמובן ספין שנועד לתת משקל נגד המחנה שתמיד מנצח בבחירות, כי אין אידיאולוגיה, וכולנו יודעים מה קורה שמנסים בכוח למצוא "אויב" משותף". אין לכם שום בעיה שורשית עם החרדים – ואם תנצחו (אני מגחך לסיכוי הקלוש) תשמחו לצרף אותם כ"שותפים טבעים" ואז סוגיית הגיוס תהפוך להערת שוליים – כמו שלא הייתה לכם אמפתיה גדולה יותר לחטופים מאשר למחנה הימין. הכל נועד להפיל את האיש שעושה לכם בית ספר כבר 30 שנה.
הפחד מנתניהו הוא הפחד בפני עלית המזרחיות לדרגת האליטה. זו האימה ממנה אתם חוששים יותר מכל. אבל גזענות סופה להישטף לביוב. המחנה שהביא עלינו את הגזענות כלפי המזרחיים, את הסכמי אוסלו, האינתיפאדה השניה, הגירוש מגוש קטיף, ופירוק הצבא הצטמצם לחבורה מבוהלת ובינונית עם נציגים גזענים בתקשורת ונאו נאצים קשישים ברחבת הבימה.
צפה תבוסה.
תודה על תגובתך השופעת תבונה, הלא מתפקעת משנאה ורגשי נחיתות, הלא מכלילה בחוסר הבחנה לא נבון בין ה"אתם" שהיא מופנית-מוטחת אליהם, שהגיונה הפנימי המוצק מתמצה במשפט שלך "הפחד מפני נתניהו הוא הפחד בפני עלית הגזענות". נכון! ולכן מבכרים באופוזיציה את גדי אייזנקוט המזרחי!
מר גלסנר, די להתחבא מאחורי מדפי ספרים ולפלוט משפטים פוטוגניים. תאמר את האמת: אתה חושש שהתרבות המזרחית תשתלט לך על המרחב. מספיק לעשות סריקה של יום וחצי ברשימות שלך ולראות לאן נושבת הרוח. לא אני זה שהעיר לך על כך ראשון.
אני לא שונא, אני נועץ מבט ריאלי ונשען על עובדות. ובעובדות יש רק צד אחד שמנצח: זה שנותן לעובדות לבלבל אותו.
ולגבי תבונה. המחשבה שתארים באוניברסיטה או קריאת ספרים רבים יהפכו אותך למבין המציאות הפוליטית טוב יותר מסבתא שלי שאינה יודעת קרוא וכתוב קצת מגוחכת.
איזינקוט המזרחי. מצחיק. . גם ואנונו מזרחי, גם אחינועם ניני. זוהי מזרחיות לאחר טיפולי המרה. בול כמו שאתה אוהב.
אני ביקשתי ממך בעבר לא להגיב בבלוג הזה, נכון? לפחות את זה כישורי הקריאה שלי מאפשרים לי: לזהות סגנון מובהק של בן אדם.
אז אנא הטף את השקפת עולמך המלבבת בבימה משלך.
"כשיחיא סינוואר לא משתכנע שצריך "לנהל את הסכסוך" באמת?? לא יותר פשוט להגיע למסקנה המתבקשת שמישהו נרדם בשמירה? אגפי המודיעין בצה"ל לא היו אמורים להבין את זה לפני? והשב"כ לא היה אמור לעלות על הסימנים שקדמו לפריצה? פלוגות צה"ל לא היו אמורים לסגור את גבול הארץ ולמנוע חדירה של אלפי מחבלים לישראל?
אתה פשוט בוחר את הנרטיב שנוח לך.
ההבדל ביני לבינך הוא שאני חושב שהצבא אחראי *גם*, בצד ראש הממשלה, שהתווה מדיניות ולא שעה לאזהרות וכו', שהכל תחת אחריותו.
ואת חושבת ש*רק* הצבא אחראי. וזה לא סביר בלשון המעטה. ובלשון לא המעטה: פשוט לא אינטליגנטי.
אני גם חושבת שנתניהו שגה בכך שבחר בניהול הסכסוך ולא בהכרעה. אבל זאת חוכמה של הבדיעבד. והמציאות גם יותר מורכבת. האם הוא היה מצליח לשכנע אותנו בכיבוש עזה לפני ה7 באוקטובר? אני בספק. אבל יש דבר אחד שאין בו ספק כי אם המדיניות היא ניהול הסכסוך אז התפקיד של כוחות הביטחון היה לשמור על הגבול. האשמה עליו.
הבנתי כעת יותר את תגובתך. אם כך הפערים בינינו בנושא זה לא כל כך גדולים. אני פשוט לא יכול לשאת את הטענה שראש הממשלה, מתווה המדיניות והאסטרטגיה, לא אחראי כלל לכישלון שחשף בבוטות כזו שהוא לא מבין איפה הוא חי ומהו המזרח התיכון.
אני לא מתכוונת להתלהם ועוד במיוחד שיש כאן טרול שלקח את הדיון לנושאים לא קשורים בכלל אבל אני חושבת שלומר שנתניהו "חשף בבוטות כזו שהוא לא מבין איפה הוא חי ומהו המזרח התיכון" זה סילוף. נתניהו תמיד התריע מפני הסכנות במזרח התיכון ולעגו לו גם בזמן שחשבנו שהולך לפרוץ שלום, הוא דיבר הרבה שנים נגד אירן ולעגו לו. הוא נלחם בטרור בלי פשרות ועד ה 6 באוקטובר היו לו קבלות של הצלחה בתחום הזה. שוב, אני חושבת שהשאלה שצריכה להישאל היא האם נתניהו היה יכול לצאת לכיבוש עזה נגיד בצוק איתן והיינו מקבלים את המחיר של זה. קל לדבר בדיעבד. אני לא ביביסטית ואפילו אני לא יודעת מה זה אומר ביביסט אבל אני חושבת שנתניהו הוא הכי מתאים לנהל את המדינה לא רק בגלל הניסיון שלו והמעמד שלו בעולם אלא גם כי המתחרים שלו מאוד בינוניים בעיני.