הבחירות הבאות אכן מכריעות.
כאיש מרכז, אני משוכנע שאסור שהגוש: ביבי – ימין קיצוני וכהניסטי – חרדים יחזור – *כגוש!* – לשלטון.
והסיבה היא השרדותית.
השרדותה של מדינת ישראל, של הציוויליזציה היהודית-עברית שהוקמה כאן באינספור קורבנות וכמיהת דורות (כולל חלל היום ממש!).
הסיבה היא השרדותית כי המאפיין הבולט של הגוש המוזכר הוא בעיניי היעדר ריאליזם, היעדרה של תפיסת המציאות כהווייתה. וזו – הכרה במציאות – היא ההגדרה של שפיות.
החרדים מציעים קיום אובדני, לא מציאותי, שבו אתה לא מגן על חייך ולא מפרנס את עצמך ומקווה לטוב. כל הביקורת ההשכלתית (ואז הציונית) של המאה ה-19 על היהדות החרדית מקבלת רלוונטיות מבהילה: חוסר רציונליות עמוק של הקיום הזה של כסלון וקבציאל (העיירות הבטלניות בסאטירה של מנדלי מוכר ספרים).
הבן גבירים והסמוטירצי'ם דוחפים אותנו לקיום של "עם לבדד ישכון". קיום לאו בר קיימא. כמו שלימדו אותנו הכישלונות הצורבים של הריבונות היהודית בעבר והשואה לא מזמן (כשהעם היהודי בודד ללא חבר ורע בעולם). כל החוכמה ההשרדותית – אכן בצד טיפוח כוח מגן! – היא לדעת "לרקוד" באופן דיפלומטי בין האומות. איבדנו את הגמישות, שכחנו לרקוד. ומי שלא יודע לעשות זאת, יעלו עשבים בלחייו ובן דוד לא יבוא – כמו שכיהו חז"ל ברבי עקיבא, שתמך בבר כוכבא, לוחם אמיץ אבל אוויל מדיני שהמיט על עמנו חורבן נורא.
הביביסטים, בעקבות ביבי, הם אלופי העולם בהבניות נרטיביות ש"משחקות" עם המציאות. אבל הבעייה היא שהן ממסכות כך את המציאות. וכשהמציאות לא שועה לנרטיב שלך – כשיחיא סינוואר לא משתכנע שצריך "לנהל את הסכסוך", או שמצבה של ישראל מזהיר – אתה בצרות צרורות. כי טמנת ראשך בחול. באורח שאין אופייני ממנו מסרב נתניהו גם לחקור את המציאות, להקים ועדת חקירה ממלכתית. גם כאן הוא מעוניין שה"נרטיב" יחליף את המציאות וחקרה. אבל למציאות יש הרגל ארור להרים ראש ולא לשעות לנרטיב. ומי שלא שועה למציאות – מרה אחריתו.
"קצת מציאות, בן אדם!", הטיח (בראיון) הסופר מישל וולבק בבני דורו הסופרים בצרפת שהתרחקו מהריאליזם ועסקו בהבניות מילוליות של מגדלים לשוניים ופיוטיים פורחים באוויר.
"קצת מציאות, אחיי הישראלים!", אני אומר בהשאלה. אנחנו חייבים ממשלה שמתנהגת בצורה רציונלית, שמנהלת אותנו לא על סמך משאלות לב, חזונות יוקדים, בטלנות קבציאלית או נכלוליות פוסטמודרנית נרטיבית.
אנחנו זקוקים ל"ריאליות וקדושה", כמו שגרס ברנר הצעיר במכתב מפורסם בו נזף בחברו, א"נ גנסין, על כך שהוא מתרחק בכתיבתו מהמציאות העכשווית וניתוחה.
*
ולהקדים את התגובות: בהחלט גם השמאל שגה בחלומות לא מציאותיים בעבר. בהחלט גם הוא היה משיחי, פנטזמטי ולא ריאליסטי. בהחלט. אני לא מציע לחזור לחזון משיחי *אחר*. אלא ל"ריאליזם וקדושה".
ריאליזם (פוליטי) הוא קדושה – כי ריאליזם הוא שומר החיים.
מבקר חופשי 
תגובות
ריאליזם הוא להחזיר את שלטון החוק, לחזק את הדמוקרטיה, לפעול לשיקום המדינה ע"י שיקום השירות הציבורי, השירות הציבורי, ולהתקדם לקראת הסדרים עם הפלסטינאים והמדינות השכנות. לא עוד ניהול הסכסוך אלא פתרון הסכסוך.
אריק,
תודה על המאמר.
לפעמים אני תוהה אם גורלנו יהיה כמובספרו של ישי שריד – "השלישי"
בתקווה שנחזור לריאליזם שומר חיים.