פורסם ב"מוצש" של "מקור ראשון"
לפני כשנה כתבתי מאמר ביקורת ארוך על ספר העיון של ג'ונתן ספרן-פויר, “לאכול בעלי חיים". הספר הוא מניפסט צמחוני, שנשען על תיאור הזוועות הכרוכות בגידול בעלי חיים לאכילה בעולם שלנו. גידול בעלי חיים בעשורים האחרונים, טוען ספרן-פויר, הפך לתעשייה, תעשייה המכונה "חקלאות תעשייתית". זוהי שיטה "שבה חיות – שמוחזקות במקרים רבים ברבבותיהן, או אפילו בקבוצות של מאות אלפים – מהונדסות גנטית, תנועתן מוגבלת והן מוזנות בתפריטים לא טבעיים (שכמעט תמיד מכילים תרופות שונות)", כלשונו. ספרן-פויר מבקש לעקור מראשנו את הדימוי הפסטורלי של החוואי, המגדל חיות לצורכי אכילה ולפני כן מוציאן לרעות באחו בשלווה או מספק את כל צורכיהן הטבעיים. גידול חיות למאכל הפך לעסק אכזרי-קר, מתוכנן בקפידה למקסם רווחים תוך מינימום תשומות. רווחתם של בעלי החיים לפני שחיטתם אינה ניצבת כלל לנגד עיני המגדלים. מנחה אותם רק הדרך הזולה והיעילה ביותר לגדלם ולפטמם.
זה ספר משכנע למדי בכמה מטיעוניו ובעיקר תיאוריו. ובכל זאת הוא גם צדקני והנו חלק מפוריטניות מערבית חדשה. חבויה בו גם תפיסה אוטופית של האנושות, כמי שמסוגלת להתנהגות מוסרית עילאית. בביקורתי על הספר העליתי את התהייה האם אכן אנו, בני האדם, יכולים לשאוף להתנהגות מוסרית נקייה מרבב, מבלי לשלם על כך מחיר. העליתי את ההשערה שאכילת בעלי חיים היא סוג של שחרור תוקפנות, שאם ייאסר לחלוטין ישתחרר במקום אחר. על דרך ההומור – אך בכל בדיחה יש שמץ של אמת – משמשת כראייה ל"חוק שימור התוקפנות" שהצעתי, התנהגותם הצדקנית-תוקפנית של חלק קטן מהצמחונים כלפי אחיהם אוכלי הבשר. האם רק מחאה עניינית יש כאן? או תירוץ מושלם לבטא סלידה ושטנה ותוקפנות, במעטה אידאולוגי-מוסרי?
חלפה שנה ואני עברתי דירה. ובדירתי החדשה ישנו מטבח כמו שצריך, בשונה מדירתי הקודמת בה הייתה "נישה" מטבחית עלובה שבגינה הסתפקתי בבישולים אלמנטריים ביותר. התחלתי, לראשונה בחיי, לבשל גם דברים מורכבים יותר מפסטה ואורז בשלל ווריאציות. התחלתי לבשל גם בשר.
ואז גיליתי שני דברים על בשר, שלא הייתי ער להם קודם, עת עיקר אכילת הבשר שלי הייתה במסעדות או אצל קרובים וחברים. הדבר הראשון: בשר הוא מוצר זול יחסית. בעוד שבאכילה בחוץ מנות הבשר יקרות בדרך כלל, הרי שקניית עוף ואפילו בקר, להכנה ביתית, היא הוצאה לא גבוהה, בייחוד בהשוואה לטירוף המחירים הכללי של מוצרי הצריכה בישראל ביתנו.
אך הדבר השני שגיליתי, העיב על שמחת הגילוי הראשון: קניית בשר טרי והתעסקות אתו מעמתות אותך באופן בלתי אמצעי עם מקורו, עם היותו יצור-חי לשעבר. השיא מבחינתי התרחש בשבוע שעבר, כשהחלטתי להכין לעצמי סטייקים בבית. ביקשתי מהקצב נתחי אנטרקוט והוא המליץ דווקא על נתחי צוואר בקר חתוכים לסטייקים. פיקת הגרוגרת שלי נסוגה בחיישנות אינסטינקטיבית. אבל שמעתי בעצתו.
הכנתי את הסטייקים, תוך כדי שאני מייחל שטיגונם יוביל לטשטוש מהיר של מקורם החייתי, להתמרתם לדבר מה ניטרלי יותר.
ואז התחלתי לאכול אותם. אבל פעולת האכילה והלעיסה הולידה במוחי חיזיון כמעט פסיכוטי. וזהו החיזיון: אני לועס ומניע את פיקת הגרוגרת שלי בשעת הלעיסה. אך מה שאני לועס כרגע בגרוני היה בעצמו גרון שלעס והניע את פיקת הגרוגרת שלו. האם מעלי יימצא פעם מישהו שיניע את פיקת הגרוגרת שלו בשעה שהוא ילעס את פיקת הגרוגרת שלי?
אין לי עמדה ברורה ביחס לאכילת בשר כתוצאה מהחוויה המעט מערערת הזו. זה בעיניי, עדיין, עניין מורכב מאד, שנוגע בנושאים עמוקים ותובעי עיון כמו הסוגיה שהזכרתי, על אודות התוקפנות, או סוגיית "מותר האדם", סוגיה לא פשוטה בכלל, כפי שסבורים אולי חלק מהצמחונים, אלה הסבורים שקל ואף נחוץ להוריד את "נזר הבריאה" היומרני מראשי בני האדם ושלכך לא תהיינה תוצאות חמורות.
אין לי עמדה ברורה בעניין. אבל אני יודע, שלפחות בשבועות הקרובים אתקשה מאד באכילת בשר ואולי אוותר על האכילה מכל וכל.