"אדם בארץ" היא נובלה נהדרת של גרשון שופמן על חיפוש שורשים ואדמה ונדל"ן ועל רווק מושבע, "תלוש", שמסתגל אט אט לנישואיו ולאבהותו.
הנובלה, שנכתבה בשנות ה20, מודעת למלוא האירוניה – ועושה בה שימוש – של כתיבה בעברית בשנות העשרים על חיפוש שורשים ואדמה ב… במגורים של תלוש עברי המתחתן עם לא יהודיה וחי בפרובינציה האוסטרית.
הנה כאן, קטע חריף על הגיבור שעוד לא הסתגל למצבו הנשוי ומתקשר למקום עבודתה שלפנים של אשתו בצעירותה ומחפש אותה…לאן היא באמת נעלמה?
2.
נדמה לי שאין תחליף ללמידת היסטוריה מתוך הספרות היפה שנכתבה בתקופה בה אתה חפץ להבין. מורכבות הבניין הספרותי ורגישותו העילאית כשהוא במיטבו מלמדים אותך על רגשי ופלגי עומק שרחשו בתקופה הנידונה, לעיתים אגב אורחו של הסיפור ולא במכוון דווקא.
הנה סיפור אירוני קצרצר של גרשון שופמן משנות העשרים, סיפור בן כמאה שנה. שופמן חי שנים ארוכות בפרובינציה האוסטרית, רחוק מיהודים, עד שחולץ בעור שיניו ב-1938 ועלה לארץ.
בסיפור האירוני מזדהה הדובר עם האנטישמים בעקבות רמאות של סוחרי בגדים יהודיים. אבל מה שהטריד אותי בסיפור (והנו נקודה שעולה דווקא בשוליו) ומחריד אותי בשנים האחרונות, הינה ההבנה שלהשמדה של שנות הארבעים קדמו שנים ארוכות של הסתה לאו דווקא רצחנית, קדמה התגבשות של דעת קהל אנטי יהודית "בוינה, בורשה, ברומניה, אפילו באמריקה", "כל העולם הוא נגדנו".
הפוסט הזה מבקש להיות קריאת השכמה: התגבשות האנטישמיות הכלל עולמית היא מסוכנת ביותר! שנאה במערכה הראשונה יכולה להפוך לרצח בשלישית! ויש לנו מה לעשות. קודם כל לנהוג בחוכמה ובמקרים מסוימים פשוט במוסריות. יש לנו מה לעשות. וקודם כל לבחור מנהיגים חכמים, מסורים לעמם, רציונליים, מוטרדים עמוקות מהמציאות – כפי שצריך להיות מוטרד!
3.
האדמה, ובפרט האדמה "מגדרה עד חדרה", מתכסה והולכת. מתמעטים השטחים הפתוחים, הפנויים, המעורטלים. אבל יש צורך נפשי לנו כבני אדם, לנו כיהודים-ישראלים, במגע בלתי אמצעי עם האדמה. לא האדמה הפרטית של מאן דהוא ולא האדמה הכבושה בידי אדם בכבישים ודרוכה ברגלי אדם במדרכות.
טיילנו היום בגבעת הכורכר בנס ציונה. מקום יפה כל כך, פיסת טבע קטנה ונהדרת שמפסגתה הצנועה נשקפים הרי יהודה מצד אחד והים מצד שני. הבנתי שהמקום לא מוכרז כשמורת טבע רשמית כי יש עליו מחלוקות נדל"ניות. הלוואי והללו תיפתרנה ובידי הציבור תישאר שכיית החמדה הזו.
בשיר של ביאליק שנכתב ב-1894 ופורסם ב-1897 ("בשדה") מופיעה התמונה העזה ויוצאת הדופן הבאה: ההתרפקות על הטבע, כמו גם הכמיהה הציונית לארץ ישראל, ההידפקות של היהודי הנודד על דלתות האדמה או ארץ-מולדת, היא כמיהה נואשת של עולל לשַד!
אֶת־פָּנַי בַּקַּרְקַע אֶכְבּשָׁה, לָאָרֶץ הָרְטֻבָּה אֶפֹּלָה,
אֶשְׁאֲלָה אֶת־פִּי הָאֲדָמָה וְאֵבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה אֶל־חֵיקָהּ:
הַגִּידִי לִי, אִמִּי־אֲדָמָה, רְחָבָה, מְלֵאָה וּגְדוֹלָה –
מַדּוּעַ לֹא־תַחְלְצִי שָׁדֵךְ גַּם־לִי נֶפֶשׁ דַּלָּה שׁוֹקֵקָה?
4.
לאחר סיבוב ארוך, ארוך במיוחד, של צפייה בפרקים ראשונים של סדרות בשקל תשעים או סדרות שלא היו לטעמנו ("האגדות", "טעויות מרות", "סוכן הלילה", "ולדימיר", בין היתר; כולל התחלה של סרטים בטלוויזיה, וכאן עלי להזהיר את הציבור הקדוש מפני "פרא" עם שרליז ת'רון – שהינו סרט אימה סדיסטי ממש, שרדידות, ובעצם היעדר, הרובד הפסיכולוגי בו הופך אותו לסנאפי ממש), גילינו באתר "כאן" את סדרת המתח "האמת" ואני גא להגיד שהסדרה הישראלית הזו, מ-2024, מצוינת ועולה על מתחרותיה הלועזיות בעת הזו (הסכנו בזמן האחרון רק עם "המדיסון" עם מישל פייפר; הסדרה לא רעה למרות שפייפר עצמה משחקת לא טוב) .
תחת השפעה מבורכת של נואר סקנדינבי ("The Killing", אולי סדרת המתח המותחת ביותר שראיתי בחיים; ההשפעה ניכרת גם בשיר הפתיחה, עיבוד נהדר ל"ילדה קטנה" של גבי שושן, בביצוע מעולה ומותאם לתכנים של הסדרה של אולגה חייט) מתוארת כאן פרשת חקירת רצח נערות בראש העין.
מור דימרי וגולן אזולאי משחקים מצוין והם לא היחידים (רוני נתנאל, למשל, משחקת מצוין גם ורועי ניק ויוסי מרשק ועוד). הדרמה ועיצוב הדמויות, מעבר לסיפור המתח ותוך כדי אריגתם בו, מושקעים.
יוצרי הסדרה הם דפנה לוין, דרור משעני, עידית אברהמי ואורית זמיר; לוין וזמיר הן הכותבות ולוין ביימה.
נדמה לי שהסדרה פוספסה בזמן אמת כי היא יצאה בסמוך לשבעה באוקטובר.
אך היא מומלצת!
מבקר חופשי 