אני מתכוון גם במוצ"ש הזה להגיע להפגנה בקפלן. ההפגנות הללו – וההתמדה בהן – נראות לי חשובות מאד.
ככל שיריבינו הפוליטיים יראו שאנחנו נחושים, וככל שהם יראו שאיננו מעטים, עוצמת השינוי המהפכני והמופקר בקיצוניותו שהם מבקשים לעשות בשיטה הדמוקרטית הישראלית תמותן (לכל הפחות).
אבל מעוד סיבה אני חושב שכדאי להגיע להפגנות בקפלן במוצ"ש.
מסיבה שניתן לקרוא לה "גיבושית".
ההפגנות האלו יכולות להוות טקסים מכוננים בעיצובו של הסקטור היהודי הליברלי בישראל.
החשיבה העצמית הסקטוריאלית של היהדות הליברלית בישראל נראית לי כעת הכרחית, לכל הפחות ממניע טקטי; הישרדותית, למעשה, במישור הזה.
לא סוד הוא, כמובן, שהפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה סקטוריאלית. זה עתה הסקטור החרדי והסקטור המתנחלי מיצו במשא ומתן הקואליציוני עד הסוף את כוחם הסקטוריאלי, שגדול מאשר כוחם האלקטורלי (במובן המספרי המוגבל של המילה). כאוהב נלהב ונאמן של הזהות הישראלית חשבתי עד לא מזמן שעלינו להיאבק בסקטורליזציה הזו. אבל התנהלות "אצילית" כזו, של מי ש"מעל לקטנוניות המגזרית", היא התנהגות אובדנית במציאות הישראלית העכשווית. היא נתפסת כהתנהגות פראיירית. עלינו, היהודים הליברלים בישראל, אכן להתחיל לחשוב על עצמנו כסקטור ולהתנהג כסקטור.
האם החשיבה הסטוקריאלית הזו היא רק טקטית או גם אסטרטגית? בגין הבקיעים הגדולים במציאות הישראלית שאת קיומם אישרו בעוצמה כזו הבחירות האחרונות וההתנהלות הפונדמנטליסטית של ממשלת ה-64 אחריהן? ימים יגידו. הלוואי ולא. אבל ייתכן וכן. השימוש בביטוי "שבטים" מזכיר לנו שאכן שבטים התפצלו פעם בישראל בהיסטוריה שלנו.
אנחנו עם אחד – אכן כן. אבל גם יהודה וישראל היו "עם אחד". אלא שהעם הזה היה מחולק לשבטים, ובהמשך לממלכות. וכל עוד השבטים האחרים אינם רגישים לקווים האדומים של השבט שלנו – איש לאוהליו, ישראל.
מה זה אומר חשיבה עצמית סקטוריאלית? למצות את כל מה שניתן במסגרת החוק על מנת שהערכים הקרובים ללבנו יישמרו.
ומה הם, בין היתר, הערכים הקרובים ללבנו? חירות מוחלטת בענייני דת, העדפה מינית וסגנון חיים; חתירה לשלום עם שכנינו ואם השלום אינו אפשרי כרגע מניעה של פעולות שיסכלו אפשרות לכינונו ולחלוקת הארץ בעתיד (ארץ ישראל חשובה לנו – אבל ישנם גם ערכים אחרים, ערכי הוגנות ורדיפת שלום, הלקוחים גם הם מהמסורת היהודית המפוארת שאנו יורשיה); התנהלות רציונלית ושוויונית במדיניות הפנים (שלא מאפשרת שעשרות אחוזים מבני החברה שלך דנים את עצמם לחיים ברמה של העולם השלישי ואותך – למממנם) והחוץ (שבכפוף לצורכי הביטחון מנסה לצמצם ככל הניתן את שליטתנו על בני עם אחר, חסר זכויות); וגם, לא פחות חשוב לטעמי, טיפוחה של זהות ומורשת יהודית-ציונית-ישראלית הומניסטית עשירה.
עלינו לחשוב כסקטור, להתנהג כסקטור, להילחם על ערכינו כסקטור.
סקטור חזק – שכדאי להתחשב בו. לא רק בדוֹחקֵי הציבור של גולדקנופף וברגישויות של תומכי דרעי ובחיבור לחשמל של מאחז מתומכי סמוטריץ' – יש להתחשב.
ועלינו להתגבש כסקטור.
בין השאר על ידי הפגנות קפלן.
לשם ההבהרה: כשאני כותב שעלינו – הציבור היהודי-ליברלי בישראל – לעמוד על נפשו ולהבין שחשיבה סקטוריאלית הינה הכרחית בעת הזו, צריך להדגיש שדלתנו פתוחה לכל מי שמעוניין להצטרף אלינו. חילונים כדתיים, מזרחיים כאשכנזים – הזהות שלנו אינה מדירה. כל מי שמקבל את ערכי הליבה שלה מוזמן להצטרף אלינו. וכן ירבו. היא גם לא מדירה, חלילה, את אזרחי מדינת ישראל הערביים. אני אמנם מדבר – ובעיניי זה קריטי ליכולת ליצירת סקטור בטוח בעצמו ובזהותו – על זהות יהודית לאומית פרטיקולרית, זהות ציונית-ישראלית. אבל היא, כאמור, הומניסטית ומושיטה יד לאזרחי ישראל הערבים שזכותם לשוויון אזרחי אינה מוטלת בספק וחותרת, כאמור, לצמצום השליטה שלנו בעם אחר (בכפוף לצורכי הביטחון).
הרעיון המשיחי הוא אחת ההברקות הגדולות של המורשת היהודית. לאורו משולהב הדחף היהודי (והציוני) לתיקון עולם. קיומה של אוטופיה בחדר מחדרי הלב של כל אדם נדמית לי, לעיתים, כתנאי לבריאות הנפשית. אבל כל זה חייב לשכון באופן דיאלקטי ומתוח עם הכרה מוחלטת באילוצי המציאות. עם חשיבה רציונלית. בממשלה שנמצאת כעת בשלטון מפעמת רוח משיחית במובן הלא רציונלי של המילה. הממשלה שקמה לאחרונה מציגה בצלילות תובנה שהציע א.ב. יהושע כבר בתחילת שנות השבעים, ולפיה יש קרבה גדולה בין "גוש אמונים" ל"נטורי קרתא". שתי התנועות כאחת מנסות להיאבק נגד בקשת הנורמליות הציונית, נגד חזרתו של העם היהודי להיסטוריה – ולאילוציה. שלוש תנועות ומחשבות משיחיות חברו ליצירת הממשלה הזו. האחת: המחשבה שלמרות ששבעה מיליון פלסטינים ושבעה מיליון יהודים חיים בין הירדן לים תתאפשר מציאות שבה שבעה מיליון היהודים יקיימו מדינה יהודית אחת על כל, או כמעט כל, השטח של ארץ ישראל המערבית. המשיחיות השנייה: המחשבה שניתן לשמר חברת לומדים ארכאית על סמך מנגנון שעוצב במקור למיעוט נידח ושולי בעוד המיעוט הזה מונה כיום למעלה ממיליון איש ושיעורו באוכלוסייה גובר והולך; המחשבה שניתן לקיים במדינה מתוקנת מיליון איש שאינם מפרנסים את עצמם בכבוד, חיים בבערות גדולה ואינם חולקים עם שאר העם את מטלות הביטחון (או השירות הלאומי). המשיחיות השלישית: המחשבה שבגלל אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה, כדאי ואף רצוי להבעיר את הבית כולו, להרוס את המערכות והמנגנונים הממלכתיים כולם; המחשבה שבאדם אחד טמון עתידה השפיר של המדינה ובאובדנו יקיץ עליה הקץ.
שלוש התנועות המשיחיות הללו – מפעל ההתנחלות בגרסתו הלא ריאליסטית והלא פשרנית; החרדיות בגרסתה הלא מותאמת לעולם המודרני; התנועה הביביסטית עם פולחן האישיות שלה וקווי ההשקה המדאיגים שלה למבקרים האידאולוגיים החריפים הוותיקים, מני אז, של מערכות המשפט והחוק, הלא הם העבריינים – הן היריבות הישירות של הסקטור היהודי-ישראלי-ליברלי בישראל. ולכן ערך הרציונליזם והפיכחון הוא ערך חיוני למחנה זה. אבל כל זה לא סותר גיבוש של זהות תרבותית יהודית-ישראלית עשירה ועמוקה, זהות יהודית-ישראלית חילונית ("חילונית" לא במובן שהיא מדירה דתיים, אך כזו שמאפשרת לאתיאיסטים גמורים ליטול בה חלק). לא סותר – ואפילו מחייב. אנחנו צריכים לסייע בגיבושה של אידאולוגיה למחנה שלנו. ואידאולוגיה ליברלית "כללית" נראית לי לא מספקת, לא מלהיטה, למאבקים הרעיוניים שעוד נכונו לו. מלבד זאת שאני אוהב את הזהות היהודית-ישראלית שלי, רוצה בשימורה וחושב שיש בהחלט מה להיות גא בא ולהיאבק עליה.
סוגיות מעמדיות ואף רב לאומיות (שהוצעו ככאלה שיש לשאת את נִיסן במחאה הנוכחית) נראות לי משניות בשעה הזו, שעת הגיבוש של הסקטור היהודי-ציוני הליברלי בישראל. הן מטשטשות ומפזרות את המוקד ומחלישות את המחנה. יגיע הזמן בעתיד לחשיבה שוויונית יותר מבחינה כלכלית, כמו גם לפיוס מעמיק יותר בינינו לבין ערביי ישראל.
כעת צריך להתגבש, להפוך לסקטור. כן, להיאבק על ערכינו האוניברסליים כסקטור!
בסקטוֹרלַנד התנהג כסקטור.
ניפגש בקפלן.
מבקר חופשי 