יש מערכות גלאי חום שְבְּליבן קרח. גלאי חום שעובדים על קור. הם נבנו כך על מנת שיוכלו לזהות את תנודות החום הזעירות ביותר ולהתריע מפניהן.
כך צריך להיות מבקר הספרות: צונן – על מנת שיוכל לזהות אם יש ביצירה חום כלל ועיקר; קפוא – על מנת שיוכל לאתר את סלסולי החום העדינים ביותר המתאבכים ממנה.
ולעולם, לעולם אל לְמבקר יצירה לחממהּ בנשיפת-ההבל שלו גופו.
מבקר חופשי 
תגובות
או שלא במקרה,פרסמתי כרגע סיפור (כאן ב"רשימות" ) שעוסק גם הוא בקרח, ומה שכתבת גורם לי לחשוב עליו באופן שונה.
לצערי אני עדיין לא יודעת ליצור לינקים,אז אתה מוזמן פשוט להיכנס לאתר ולקרוא.
(או מקרר) את הלב
יתכן שהמבקר הצנוּן יהא מדויק ואמפירי יותר מרעו החמוּם, אבל הביקורות ומאמרי הספרות שאני זוכר ולוקח איתי – והם לא רבים – נכתבו על ידי כותבים נסערים ורתוחים.
אני זוכר טקסט יפהפה על אימג'יזם אמריקאי בעיתון 77, את הביקורת ממטעם 1 של יערה שחורי ותמי ישראלי על אגי משעול (אף שאיני חושב בשום אופן שמשעול היא משוררת לא טובה), את הפתיח על הביטניקים בתרגום דן עומר של מבקר צרפתי, הקדמות של יואל הופמן, מאמרים על רוק של עמית שהם וקובי אור, ביקורות טלויזיה של רוגל אלפר ונועם יורן, הקדמה שכתב סול בלו לספרו האחרון אודות חשיבות הקיצור, הקדמות מדוייקות מאוד של דן דאור, מאמרים של אליוט ויינברגר, מאמרים של פול קלי על אמנות, ביקורות אדריכלות של צבי אלחייני וכו' וכו'.
הייתי מחלק את זה ככה:
לטיפול שוטף עדיף מבקר קפדן, קריר, ומקורר, בר סמכא, כמו שאומרים בחוקי החוזים. לסימון תופעה גדולה או לחידוש וקידום מהפכנות, עדיף משורר נלהב ובעל בעירה, שאף לוקח זאת אישית – מאמרים כאלה הם יצירה בעצמם. מבקר כזה הוא לעתים קרובות לא נייטרלי.
תודה על התגובות.
צ'יקי, אתה צודק בדיוקך. מה שהתכוונתי לומר בקטע לעיל אינו נוגע לליבידו שמושקכ בכתיבת הביקורת עצמה. בזה – כל המרבה הרי זה משובח. מה שכוונתי נוגע לרגע, לרגעים, המושקעים בקליטתה הראשונית של היצירה. וכתבתי את זה כנגד תופעה של ביקורות בעיתונות הישראלית של מבקרים שבאים עם ההתלהבות כבר מהבית, לפני שקראו שורה מהיצירה המבוקרת: התלהבות כללית מ"קדושתה" השגיבה של הספרות, התלהבות פרטית, פרטית מדי, מהסופר המבוקר עוד לפני שנקראה יצירתו הקונקרטית העומדת לביקורת, התלהבות ממוצאו העדתי/מגדרי וכדומה.
תודה!
באמת יש בביקורת אלמנט של תרמומטר שמצליח לחוש מה יש בטקסט עוד לפני הקריאה.
אני אוהבת לבדוק בהמשך אם התרמומטר הפנימי צדק- בד"כ כן, אבל יש גם הפתעות…
לטוב ולרע
כי לדעתי ספרות היא לא דבר קר ומתודי או אקדמי. ספרות טובה נוגעת בלב ולופתת את הביצים או מכה ברחם
לא רואה את הבעיה בכך שגם המבקר יהיה כזה
כי אחרת זה באמת נהיה דיון אקדמי משמים שאולי ירתק עשרים ושניים אנשי אקדמיה אבל ירדים את כל השאר. ובאמת הגיע הזמן למען השם להחזיר את הספרות הטובה להיות נחלת ההמונים
אליהם היא מיועדת בסופו של דבר.
הרשומה נוספה לבלוגדיבייט, כחלק מהדיון 'תפקיד המבקר'.