מבקר חופשי

א.נ.  ביום אפריל 29, 2014 בשעה 10:43 AM

קישור לתגובה | להגיב

אני קורא את דבריך בדכדוך עמוק:

עלי להעיד שקראתי את הספר – מדובר בסופר טוב אבל בשום
פנים לא בסופר מהפכני או גדול, החורג במשהו מהדפוס שעיצב ברגמן בסרטיו.(אמנם מאוזן יותר ונוטה פחות אל השדי והמורבידי) ובסופו של חשבון – טוען (בגלוי ובמובלע) שהמיצוע של הקיום הבורגני אינו הרסני או קטסטרופלי – ניתן "לחיות" עמו ועם סוג כלשהו של מאובנות רגשית ושהאלוהים ניצב גלוי בפרטים הקטנים. (כמובן, יכול להיות שבספרים הבאים תחול התפתחות מעניינת).

יחד עם זאת אני תוהה לשם מה הטורח והמאמץ (שלך או של המתרגמת),ולאיזה צורך מתקיימת מראית העין של "עסקים כרגיל" בספרות ובמו"לות כאן? במה הסופר הזה טוב יותר
או מעניין יותר מישעיהו קורן או יעקב שבתאי של "זיכרון דברים"? קוסמופוליטיות? ספרות עולם
במובן של "מוסיקת עולם",היינו, מה שנעים ולא באמת מעיק לכל אוזן או לכל עין? שהקיום ,או הרוע, או החיים מובנים מהצטברות של עשרות אלפי פרטים קטנים? גם הקיום במסגרת גרמניה הנאצית היה ,בסופו של חשבון,קיום כמעט סביר (אם היית בצד הנכון ).לא,הספרות לא צריכה להיות שם אלא במקומות אחרים לחלוטין – לפחות מבחינת התכוונויותיה והגדרת המטרות שלה.

נדמה לי שהשאלה צריכה להתחדד ולהיות-במה מועיל התרגום הזה לספרות העברית,אילו תובנות עומק או עקרונות ביצוע חדשים הוא מספק.ובאמרי ספרות – כוונתי לספרות ולא לקוראים.ה קוראים חדלו מזמן מלהיות איזה שהוא גורם ערכי במשוואה הפנימית (הם חשובים למו"לות ולחנויות הספרים ושני אלה,חיבורם לספרות העברית הולך ונרקב).אני מבין שהקורא מבקש (וזה במקרה הטוב) ספר לא רע להעביר בו את הזמן,אבל האם יש סיבה שהביקורת תשתף פעולה עם המכאניזם המסחרי המחולל את מראית העין של הקיום הספרותי? את הקריאה בספרים כסוג של פעילות והיפעלות אוטומאטית?.

ודאי שאיני נגד תרגום (בתנאי שהוא תורם לספרות בפרמטרים של מרחב או עומק) כי ספרות אינה
גאז טבעי שנמכור למדינות העולם ולא מכונית מסוג "וולבו" שיוצרה בארצות הנורדיות ויובאה לכאן,
ליזול אט בשמש הקופחת, ואנו מבקרי הספרות איננו מבקרי רכב: תפקידנו במרחב קריטי ועקרוני לאין שיעור.(האמת היא ,כמובן – הלוואי והיתה לנו שמץ מן הלגיטימציה או הרצינות שבה מתייחס הציבור למבקרי הרכב במדורים הרלוואנטיים) אמנם, סביר להניח שגם כאן מתקיים מסחר חליפין בכל עוזו (נמכור להם "סוסיתא" משלנו,היינו, איזה שלו או ניר ברעם ונקבל איזה כתבן בלשים שבדי קודר או קונאוסגורד זה או אחר – ולאחר מאמץ לא פשוט נמצא בו איזה טעם או ייחוד).

כי,גלסנר, גם אני מחזיק בספרייתי 120 ספרים שלא יצאו מדלת הבית תמורת כל הון שבעולם,
ועוד מתחלפים רבים מספור. עליך לקחת בחשבון שהקורא ה"ממוצע" לא מחזיק את 120 הספרים
האלה (או אחרים),וכאן,אולי עצם ההבדל.

ועוד דבר: אני מניח שמספר העותקים המכורים בנורווגיה ממנו אתה מתפעל מייצג קוראים
בורגנים נינוחים הרואים בספרו של קונאוסגורד שיקוף של חייהם בראי קמור.לנו כאן אין בורגנות
נינוחה – היא חייבת להיאבק כדי לא לשקוע.נדמה לי שזה סוד קסמו העיקרי של הספר : ייצוג
של יציבות קיומית ממנה א פ ש ר ב כ ל ל לשקף תמורות רגשיות זעירות בתוך הקרח.אב שיכור
במטבח מטונף העשוי עץ תולענה! פסגת החלומות.

אמנון נבות  ביום אפריל 29, 2014 בשעה 8:29 PM

קישור לתגובה | להגיב

אריק, הפנייה שלי אליך היא עקרונית.איני נכנס כלל לנסיבות הספציפיות שבהן בחרת או נבחרת
לכתוב על סיפורת מתורגמת.(אני עצמי הותקפתי לא פעם על שתיקה מתמשכת,ולא היה בי הכוח
להסביר שאין לי היכן לכתוב ולפרסם – שכל המבואות נחסמו).

חוששני שעלינו לשאול את עצמנו כ י צ ד ק ר ה שאנשים כמו רולניק או אפילו טובים ממנו פחות
הפכו להיות ה"צופה בית ישראל" ולקחו את מקום הספרות. (במקום אחר שאלתי איך זה שלא היה שום סופר ב"הנהגה" של מחאת השדרות בקיץ 2010) ,לשון אחר : הספרות בגדה בתפקידה
הבסיסי ביותר – אפיון המצוקה הקיומית ,החידלון האישיותי של דור הבנים שניהל את המחאה
במסגרות הבורגניות האנמיות שכאילו הוכתבו לו מראש. רולניק ודומיו יכולים לשקף אך במגבלות
תחום העיסוק שלהם וכלכלה, ואחרים מתחום הסוציולוגיה.הם אינם יכולים ואין זה תפקידם להציב\
מרחב או קידוח עומק במצב. זה תפקידם של הסופרים ותפקידה של הספרות.

אכן, הספר אליו התייחסת הוא ספר טוב.אבל לא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה פשר ההתמקדות
של השנים האחרונות בבורגנות הנורדית דווקא,שמאפייניה הם איפוק רב ,קפיאה על השמרים,
יציבות ( וכאשר זו מופרת היא מתכסה בהררי מילים ) -אני שואל את עצמי (ביאוש עמוק) מה פשר
הפטפוט עצמי לדעת, הרטוריקה של הכלום הגדול שאחז בחברה הישראלית,כולל בשכבות היותר
עילגות ואלימות שלה – וביתר שאת מאז מחאת השדרות,ואיך זה שמסת המילים לא מובילה לשום
פעולה.אני שואל את עצמי איך הפכה השתיקה (המאפיינת את הקולנוע של ברגמן) לדברת.

אני נזכר משום מה בחבר ילדות שלי, שעבר את מלחמת יו"כ בטנק, בסיני.לאחר המלחמה נשבע
שיהרוג את המח"ט שרימה אותו ("אמר הטנקים שלנו בלתי חדירים".).לאחר שדרך את ה'עוזי' והחל צועד לג'יפ של המח"ט לקחו אותו למוסד פסיכאטרי ופקדו עליו: "דבר, שפוך כל מה שיש לך על הלב",והוא מדבר,מסביר ומתוודה מאז ועד היום הזה.

איני נגד תרגום כלל : אני רק חושש שבסיטאציות מסויימות הוא בא לחלף את מקום ותפקיד
הצופה לבית ישראל. נדמה לי שזה ת פ ק י ד נ ו , כ מ ב ק ר י ם ,להבין מה מגמת התרגום
במהלכיה של הספרות, מה התפקיד שלה (מעבר לקופת המו"ל ועיסקאות טרייד אין),מהו החור
השחור שאותו היא מבקשת לסתום.מה היה תפקיד התרגום האינטנסיבי של סיפורת גרמנית
בשנות השבעים של המאה שעברה? מדוע חדל באחת בשנות השמונים? ולמה סיפורת דרום אמריקאית בשנות השמונים? מדוע חדלה באחת? סיפורת אמריקאית בעשור הקודם? ולמה ספרות בלשית=נורדית בשנים האחרונות? דווקא עיסוק בנורמות של תרגום היה אינטנסיבי מאוד בעשורים האחרונים – דיון שנוהל על יד חוקרי ספרות.דיון בשאלת המחולל של הצורך בתרגום באקלים ספרותי או רוחני מסויים,שזה תפקידם של מבקרי ספרות – לא עלתה בשום שלב.

קהל הקוראים,גלסנר, איננו זקוק להיפעלותנו. הוא זקוק לתובנות העומק העקרוניות שלנו.. הוא אינו זקוק לעידוד המגמות האסקאפיסטיות (מעודנות ככל שיהיו) של עצמו או כהסבר של המורה היקר של
נעימה ששון: "עץ תולענה אינו עץ מלא תולעים – זה סתם סוג של עץ." – למרות שהוא מככב בחלומות
הנורדיים שלנו לצד עוד אלמנט או שניים שלא נקרא בשמם המפורש.

ישראל סקופ  ביום אוקטובר 12, 2015 בשעה 5:02 PM

קישור לתגובה | להגיב

לנושא תגובתו של המספר להודעת הגירושין: הודעה מזוויעה ותגובה מזוויעה לא פחות, בחסר שבה, בהיעדר תגובה הולמת. גם אני הייתי נפעם מקטע זה אבל בשונה מההתייחסות שלך אני יצאתי ממנו בתחושת מצוקה. לתחושתי לא מדובר כאן על בחירה בין דרמה לסנסציה אלא כשל תקשורתי נורא בין אב ובנו, דומה לרבים אחרים המופיעים בספר אך נורא מכולם. גם היעדרה של האם בשלב הודעת הגירושין (נדמה לי שלא סופר כלום על הודעה מצידה בשלב ההוא) היווה בעיני חלק משלים של התופעה הקשה. מעבר לניתוח פסיכואנליטי של הדמויות הניתוח נראה לי רלוונטי ליצירה בהיותו מסביר במשהו את מוטיבציות הכתיבה של קרל אובה, ואני גיליתי שאתה עוסק בזה לא מעט.
ובכלל אני מסכים עם הסופרלטיבים והדגשים השונים שלך לגבי הספר. היה עבורי חזק, מרתק.

ראובן  ביום יוני 25, 2017 בשעה 2:19 PM

קישור לתגובה | להגיב

תודה על הרשימה!