הרומן הוא סוגת האמנות האהובה עלי ביותר. בפער ניכר מהמתחרים (למעט מבחר של שירי רוק ופופ, רובם עבריים, ומה שבהיעדר מונח טוב יותר אקרא לו: מבחר של "שירים עבריים", שאינם "רוק" או "פופ", שמצויים אמנם במקום השני אצלי, אך לא בפער ניכר).
רבים שקראו בעבר לא קוראים כמו פעם. כך, לפחות, אומרים (וכנראה שזה נכון). יש לכך מספר סיבות (לא האחרונה שבהן היא שההיצף של הספרים שרואים אור בעשורים האחרונים, שרובם ספרים שאינם מאד טובים, יוצר אצל הקוראים רושם, ולעתים הרושם הוא תת-ספי, שהחוויה הספרותית היא חוויה בינונית. זכור לי לפני שנים שמאסתי לפתע בקריאה. ואו אז חישבתי לאחור את עשרת הספרים האחרונים שקראתי והבנתי שקראתי ספרים בינוניים, שהוציאו לי את החשק).
רבים שקראו בעבר לא קוראים כמו פעם. זה עניינם ולעתים קרובות הפסדם. אני – כדי להזכיר לעצמי מדוע אני אוהב לקרוא רומנים – חוזר תדיר אל המאה ה-19. המאה ה-19 הלא היא המאה של הרומן.
אני קורא עכשיו (לראשונה) את "יריד ההבלים" של ויליאם מייקפיס תאקרי. כבר עשרים שנה אני מתכנן לקרוא אותו – וטרם הסתייע (אנא אל תהיו שיפוטיים; במקור באתי מהספרות הרוסית ואני גולש מערבה אט אט). הרומן הגדול הזה מ-1848 – מה נאמר? תענוג צרוף. חכם, מהנה, צולפני, בקיא בהוויות העולם, רגיש (עם השפעה על טולסטוי לכל הפחות בדמות של פייר מ"מלחמה ושלום"; טולסטוי גדול יותר, כן?).
מעל הכל, חוויית הקריאה ברומן כזה היא חוויית ההינשאות. אתה בידיים טובות, נישא על כפיים במשך 700 עמודים. כלומר, במשך חודש או חודשיים (אני מתפנה לקריאה בתאקרי כחצי שעה לפני השינה בדרך כלל), אני יודע שצפויה לי חוויה אדירה מדי יום בהדרכה של מורה דרך מהשורה הראשונה: בקיא בחומר, יודע כיצד למנן את עצירות המנוחה, מי שיציג לי פלאי פלאות משולבות בהערות הומוריסטיות קולעות.
זו גם חוויה עברית נהדרת, בתרגום של אסתר כספי ל"מוסד ביאליק" משנות השמונים. בכלל (בגלל התרגום וההערות של כספי, אבל גם הנראות של הספר), "יריד ההבלים" הוא מעשה מו"לי עברי מפואר.
בקיצור, זה רומן!
מבקר חופשי 
תגובות
תודה, תמיד טוב לחזור לספרים הישנים
תודה, יש כל כך הרבה ספרים ישנים שעדיין לא הספקנו..
וואוו.רק עכשיו.
תאקרי כתב לטעמי ספר ענק .אחד הגדולים.
בליגה של האיש ללא תכונות של מוסיל ולא פחות טוב מדיקנס בן זמנו.
גם השם של הספר נפלא.
התגובה שלי לאחר קריאת הספר היתה ללא מילים…..
בילוי נהדר מובטח לך.
ואוו.רק עכשיו.
תאקרי כתב לטעמי ספר ענק .אחד הגדולים.
בליגה של האיש ללא תכונות של מוסיל ולא פחות טוב מדיקנס בן זמנו.
גם השם של הספר נפלא.
התגובה שלי לאחר קריאת הספר היתה ללא מילים…..
בילוי נהדר מובטח לך.
קראתי אותו במקור בשעתו בעונג עצום. באותה תקופה הייתי בודקת במילון כל מילה לא מוכרת שנתקלתי בה שלוש פעמים לפחות. המילונים הקטנים האלה התגלו בדיעבד כסוג של די אן איי של כל ספר. ואני זוכרת שביריד ההבלים היו אינספור מילים נרדפות לפיתוי וחונף. מעניין איך התרגום התמודד עם זה.
תודה רבה על תגובותיכם.
בדיוק התחושה שלי. ובדיוק אותו הפתרון שמצאתי לי. כך קראתי את אנה קרנינה רק בשנה שעברה, כי הבנתי שכדי להחזיר לי את האמון בספרות, כדי לזכות שוב בתחושה העילאית של סופר שנושא אותי על כפיו, כמו שהיטבת לתאר, ומבטיח לי הנאה שאין שנייה לה, אני חייבת ללכת על בטוח, ואין יותר בטוח מהמאה ה-19 ברוסיה או אנגליה.