מבקר חופשי

רשימת ספרים שקראתי לאחרונה וגם שיצאו לאור לאחרונה וחוות דעת קצרה באופן שערורייתי עליהם:

ג'.מ. קוטזי, "איש איטי" – רומן מתוחכם, לא מגיע לקרסוליים של "חרפה", אבל הבחירה להכניס את דמות הסופרת ליצירה הייתה האפשרות היחידה להציל את הרומן ולכן בבחירה לעשות זאת יש יופי אסתטי שנובע מההכרח.

ג'רארד דונובן, "ג'וליוס וינסום" – בהתחלה מרתיע, בגלל ההיקסמות האמריקנית הדוחה מרוצחים סדרתיים. בסוף, היד היציבה של הסופר מרשימה, אבל הספר בכללותו אינו מותיר רושם גדול. למעט פסקה מבריקה הנוגעת לתפיסה הדרוויניסטית – מציעה ביקורת מתוחכמת ביותר כנגד התפיסה הזו בהשלכתה על יחסי אנוש (והרי אנחנו חיים בתקופה שהתפיסה הזאת מושלת ביישומה החברתי).

מייקל שייבון, "אגוד הסופרים היידיים" – מבריק. נקודה.  וכאן המקום להשוות לג'ונתן ספרן-פויר הנודניק ולהבין שאין מקום להשוות.

"פשר החלום", ג'ד רובנפלד – מותחן לא רע. מביך מעט מבחינה אינטלקטואלית (הטיפול בתיאוריה הפרוידיאנית).

"בעולם נהדר ואכזר", אנדריי פלטונוב – על זה דווקא יצא לי לפרסם ביקורת "רשמית". אבל לנוכח ההתפעלות המעצבנת מקיר לקיר, אחווה שוב את דעתי: ממש לא משהו.

"כסף שרוף", ריקרדו פיגליה – רומן תיעודי על פשע מפורסם בדרום אמריקה בשנות הששים. חזק, בנוסח "בדם קר" של קפוטה ו"שירת התליין", של מיילר, ולא מגיע לקרסוליהם.

"כיכר היהלום", מרסה רודורדה – תרגום לרומן קטאלני נחשב. טוב מאד, מזכיר מאד את נטליה גינצבורג אבל פחות טוב ממנה.

"יומן אמריקה", יוהאן האוזינחה – מרתק ורלוונטי. כמו הרבה דברים שיצאו במחצית הראשונה של המאה ה – 20 ש"רסלינג" מוציאה (בניגוד לאלה מהמחצית השנייה של המאה ה – 20).

"התמים", איאן מקיואן – על המלחמה הקרה בשנות החמישים. הוא יודע לכתוב, הבן אדם הזה. תענוג.

"עגל הזהב". איליה אילף ויבגני פטרוב. סאטירה מהעידן הסובייטי. חביב (ביותר), לא פחות (ולא יותר).