בקצרה על מגזינים לתרבות ופוליטיקה

עשיתי מינוי על Liberties, מגזין אמריקאי של כתיבה גבוהה וטובה בעריכת ליאון ויזלטיר, שמנסה לייצב עמדת מרכז אינטלקטואלי ליברלי במציאות משוסעת.

50 דולר לשנה.

אולי ימתיק לי מעט את הררי הווקיזם והאנטי-ישראליות שחונקים את ה- New York Review of Books הוותיק (אלה פגמים *אינטלקטואליים*, כן? אנטי ישראליות ו-ווקיזם, בהחלט לא רק מוסריים), שאני דוגם מדי פעם את מאמריו (במינוי גם כן), למרות שעדיין כוחו של הישיש לעיתים במותניו, במאמר זה או אחר.

ב – Liberties האחרון מקיץ 2024 הנה קטע יפה של חוקר הטכנולוגיה והכותב הנמרץ במגזינים (אני שם לב במיוחד לאנשים כאלה, שכותבים הרבה, ולא רע סך הכל, בהרבה הרבה מקומות, אולי לפרנסתם בצד הנאתם?….), Justin Smith Ruiu, על אינטליגנציה מלאכותית.

[…]

warnings of the coming “AI apocalypse” can be assessed with accuracy only when we consider them within the broader context of twenty-first-century apocalypticism: the new habit of interpreting every development, bad or good, dystopian or utopian, as a sign of the end of the world as we know it.

חבל שבישראל הסצנה הזו של מגזינים של תרבות גבוהה, המופנים לקהל המשכיל הרחב, כלומר כתובים בהיר ואסתטי, לא מפותחת מספיק. יש את "השילוח", יש את "הזמן הזה", היה את "תכלת" ז"ל, ומה עוד יש בעצם? זה ז'אנר נפלא ופתח לשיחה פילוסופית ציבורית (נושא מאמר מעניין אחר ב – Liberties האחרון).

אפנה, במטותא, בהזדמנות זו, גם לדף הטור שלי ב"השילוח" שנקרא "קריאה שנייה" ואני חושב שיכול להיות מעניין לקרוא בו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תמונת הפרופיל של לאה פוקס לאה פוקס  ביום יולי 28, 2024 בשעה 12:10 PM

    לד"ר גלסנר שלום,

    עתלית. סוף. ניצה להט. הוצ' אפיק, עורכת עינת יקיר

    כיוון שאתה מזכיר כאן ספרות אוטופית ודיסאוטופית, רציתי לעניין אותך ב "עתלית. סוף." ספרה החדש של ניצה להט, שכיהנה כפרופ' לאימונולוגיה בטכניון ומוסמכת כתיבה יוצרת מאונ' חיפה, מתאר עולם דיסטופי, המנסה להתמודד עם עליית מי הים ומות ילדים. הגיבורה, נטלי (נטליה) מתאבלת על מות בנה ממחלה קשה ולמרות מחלת הסרטן עמה היא מתמודדת בעצמה, היא מצליחה למצוא נקודות אור בחייה.

    מהיכרותי עם כתיבתה של להט, נראה לי ש"עתלית. סוף." ראוי לסקירה רחבה ומעמיקה. כאשת ספרות, אני מאמינה שמדובר ביצירת מופת, וניתן לקרוא יותר על "עתלית. סוף." בעמוד הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/fuchs.dl

    תודה ושבוע טוב,

    לאה פוקס

כתוב תגובה ללאה פוקס לבטל