מבקר חופשי

כל הדיבורים האלה על מספר ההרוגים בעזה וכמה זה נורא וכו' מעוררים אצלי כעס דומה לחרון אפו המוצדק של יואב בן צרויה, הנוזף בדוד המתאבל על אבשלום, אחרי שאבשלום זה מרד בו, נוזף בו במילים האלמותיות:

"לאהבה את שונאיך ולשנוא את אוהביך […] כי ידעתי היום כי לו אבשלום חי וכולנו היום מתים, כי אז ישר בעיניך".

ושם עוד היה מדובר בבנו של דוד, היה לו הצדקה לבכי. ובכל זאת הבין דוד את החרפה באבל על מי שניסה זה עתה להרוג לא רק אותו אלא את כל אלה שאיתו, אלה שנלחמו זה עתה למענו – והתעשת.

כל המדבר על המתים בעזה שאינו נותן את דעתו לסיטואציה הייחודית בה מצויה ישראל הרי שהוא אוחז בתפיסה של מוסריות מזויפת ומסולפת וגם מסוכנת. בתפיסה לא מוסרית למעשה.

הסיטואציה הייחודית בה נתונה ישראל היא זו:

א. התקפה יזומה פראית של חמאס, ובה קרוב לאלף נרצחים אזרחים.

ב. היותו של חמאס ארגון שאסטרטגיית הלחימה שלו היא היטמעות באוכלוסייה. אין לו צבא סדיר שנלחם מול צה"ל כמו המצרים או הסורים ב-73'. הוא נלחם בכוונה תחילה מתוך ריכוזי אוכלוסייה.

ג. היות חמאס הריבון בעזה. הוא לא כוח טרוריסטי זר שהשתלט על הרצועה. הוא בשר מבשרה של הרצועה ושלטונו כולל מנגנון אזרחי ענק שמספק את שירותיה האזרחיים של הרצועה מזה חצי שנות דור.

ד. חמאס עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות ברצועה (אני מכיר את הפלפול, הוא ערך הפיכה; אבל אחרי שהיה שותף בממשלת אחדות וניצח בבחירות ב-2006) ומאז זוכה בכל הסקרים המהימנים לתמיכה גדולה בו. תמיכה שגברה בקרב הפלסטינים אחרי ה7.10.

ה. ישראל אינה מעצמת על. אלא מדינה בעלת יכולות בינוניות (לצערנו, כפי שהתגלה, בכמה וכמה מובנים) שמצויה בסכנה קיומית, בעימות בכמה חזיתות, המגובות במעצמה בינונית מקומית אחרת (אירן).

ו. ישראל נלחמת באזור צפוף ביותר, מבחינת היחס בין אוכלוסייה לשטח.

ז. ולמרות כל זאת, ישראל משתדלת לא לפגוע באזרחים ומתרה בפניהם מראש להתפנות מאזורי לחימה מוגברים.

בסיטואציה כזו, שאין בכלל מקום להשוות אותה לפעילות של ארה"ב בעירק או אפגניסטן (שם נעדרו הסעיפים ג,ד,ה, לעיתים ב, ואולי אף ו ו-ז), או למלחמה באוקראינה (שם, אם מתייחסים לצד הרוסי, נעדרים הסעיפים: א, ב, ה, ו, ז, ואם מתייחסים לצד האוקראיני נעדרים הסעיפים ב,ו, ז).

זו סיטואציה ייחודית שאף מדינה מערבית לא עמדה בה מאז 1945.

סיטואציה ייחודית, נחזור, של מדינה לא גדולה, המצויה באיום קיומי; שחטפה מתקפה יזומה על אזרחיה, לא אנושית ברצחנותה; שעומדת על נפשה מול ארגון טרור נפשע שמשתמש באזרחים אכן כמגן אנושי; באזרחים שברובם תומכים בארגון הזה וחיים תחת ריבונותו כבר 17 שנה ללא התנגדות משמעותית; באזור צפוף ביותר; ושבכל זאת משתדלת לנהוג בהגינות ולהתריע על תקיפות.

אם בסיטואציה כזו, מתוך 20 אלף שנהרגו, 13 אלף מתוכם כנראה בלתי מעורבים ישירות בלחימה (כי הרבה פעמים שוכחים את כ-7,000 המחבלים שנהרגו) – צריך להעריך את צה"ל על כך. בטח לא להשמיץ. בטח לא לאהוב את שונאינו ולשנוא את אוהבינו, בטח לא להוביש את פני כל האנשים הממלטים את נפשנו היום, כפי שאמר יואב.

הנה החלק הרלוונטי בפרק מלא ההוד הזה:

א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר–וַיֵּבְךְּ; וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי. ב וַיֻּגַּד, לְיוֹאָב: הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל, עַל-אַבְשָׁלוֹם. ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא, לְאֵבֶל–לְכָל-הָעָם: כִּי-שָׁמַע הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ, עַל-בְּנוֹ. ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, לָבוֹא הָעִיר: כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב, הָעָם הַנִּכְלָמִים–בְּנוּסָם, בַּמִּלְחָמָה. ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת-פָּנָיו, וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל: בְּנִי, אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי בְנִי.

ו וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, הַבָּיִת; וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. ז לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ, וְלִשְׂנֹא, אֶת-אֹהֲבֶיךָ: כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים–כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא (לוּא) אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. ח וְעַתָּה קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ: כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה.

ט וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר; וּלְכָל-הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל-הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

*

סמל רני תמיר, שלוח הציבור הגיבור שנפל ברצועת עזה על הגנת העם, במלחמה עם ארגון העבריינים חמאס, שהוציא את עצמו מכלל החברה האנושית במעשי הרצח, האונס והחטיפה שלו.

הקטע הבא מכתבתו של עמוס הראל ב"הארץ". אנחנו מֵגֵנים על הציוויליזציה שלנו גם בגלל שזו ציוויליזציה עם חוש הומור, אולי המופלא שביצרי החיים של בני האדם:

"היתה לבן שלה, סיפרה לקול הצחוק והדמעות של המשתתפים הרבים, בקשה אחת למקרה שימות: שרק לא יקראו על שמו איזה מרוץ. רני תמיד שנא לרוץ, אמרה. אם כבר, העדיף שינציחו אותו באמצעות שנ"צ (שנת צהריים).".

יהי זכרו ברוך!

אני מתפלל להשבת החטופים, למיגור האויב ולבניית חברה שתהיה ראויה לקורבנות הכבדים שמשפחות בתוכנו משלמות.