הגאון מוילנה, שאני גא על כך שמשפחתי נמנית על צאצאיו, נהג לומר שהמצווה המקראית בסוכות "ושמחת בחגך והיית אך שמח" היא אחת מהמצוות הקשות בתורה. להיות שמח שבוע שלם! זה אכן קשה!
אם יותר לי לצרף לזה אמירה של ברנר, אותה ניסח במאמרו על ברדיצ'בסקי:
"שאם קולטוס-היאוש [ ההתמכרות לייאוש, פולחנו] מובן ומובן בתור מצב-נפש שליט, הנה אין מקום לזה ביחס לשאלות חברתיות: *אין עומדין להתפלל ליאוש בציבור*".
גם אם ייאוש בתור מצב נפש פרטי מובן לברנר הרי שפובליציסטים לא יכולים לתת לו דרור בכהנם כמעצבי דעת קהל ודוברי הציבור: "אין עומדין להתפלל לייאוש בציבור"! איזו אמרה!
אני אומר את זה כלפי נטייה מסוימת לביטויי ייאוש שרווחת בהקשר הישראלי מכל מיני כיוונים. אני כלל וכלל לא חושב שהמצב הוא כלאחר ייאוש, וצריך עד מאד להיזהר מזליגה של הפרטי לציבורי בעניינים כאלה. אבל אפילו מי שסבור שהמצב מייאש יש סרות טעם בהטפה ציבורית לעמדה מיואשת, כדברי ברנר. "אין עומדין להתפלל לייאוש בציבור"; ייאוש, לכל היותר, הוא תפילת יחיד.
חג שמח! ושתיפרש על כל עם ישראל, וגם עלינו ועל שכנינו, סוכת שלום!
מבקר חופשי 
תגובות
תודה, חג שמח ( :
חג שמח. המקורות צודקים לגמרי. תודה.
אני צאצא להבעש"ט, לפי אמי ז"ל עם "קבלות" וצאצא של ה-חבי"ף האיזמירי ונצרפתי בכור הקומוניזם הישראלי, מק"י.
אחד מגדולי המייאשים הוא בן כספית, לכן אינני קורא יותר את הטור שלו, מה אני פסיכי?