נכון, יש בעייתיות בהתניית התרומה ליהודים בלבד. אבל משקל הבעייתיות הזו פחות מהצלת החיים ואיכות החיים שמתאפשרת בזכות התרומות הללו. ואני כותב זאת גם כמי שקרובת משפחה שלו מהציונות הדתית נתרמה מתרומת כליה (שלא הותנתה בתרומה ליהודי בלבד; לא כל ציוני דתי שתורם – ותופעת תרומת הכלייה בקרב הציונות הדתית היא שעומדת כאן לדיון – מתנה התנייה כזו).
אך יש בפולמוס הזה גם עניין רחב יותר ולא פחות אקוטי. לא אחת ולא שתיים אני נתקל בתחושות עליונות לא מוצדקות של בני השבט המרכז-שמאל (שאני נמנה עליו). אני מדבר על תחושות עליונות אינטלקטואלית ומוסרית. לא אחת ולא שתיים אני נתקל בהערכת-חסר אינטלקטואלית של היריבים מימין ("אתם לא מבינים, דמוקרטיה היא כך וכך") ובהערכת חסר מוסרית שלהם גם כן.
הזחיחות הזו לא מוצדקת. תופעת תרומת הכלייה בקרב הציונות הדתית מעוררת התפעלות נקודה. לפני שאתם קופצים לגנות, או בד בבד לגינוייכם, אתם מוזמנים להירשם לתרומת כלייה או לתהות מדוע מן המפורסמות הוא ששיעורי תרומת הכלייה בקרב החילונים נופלים עשרות מונים ביחס לשיעוריהם בקרב הציונות הדתית. ולפני שאתם בטוחים כל כך בעליונותכם האינטלקטואלית אתם מוזמנים לפקוח את העיניים ולראות איך החברה הציונית דתית, עם ערך הלימוד והאמביציוזיות האינטלקטואלית ואף המוסרית שמאפיינים אותה, עם השקעתה ביצירת מוסדות אינטלקטואליים ותשתית אידאולוגית (דבר מה שהמרכז-שמאל שכח) מתחילה לעקוף בסיבוב את החברה הכללית גם בפרמטרים הללו.
אני כותב כל זאת, כאמור, כאיש המרכז-שמאל. ואני שם בצד כרגע את הביקורות האידאולוגיות החריפות שיש לי על הציונות הדתית הקיצונית (שסמוטריץ' ובן גביר מייצגים כרגע). לכך אני מקדיש פוסטים רבים אחרים. ואני כותב זאת על מנת לדרבן את המחנה שלי לא להיות שאנן ולהתבסם מעליונות אינטלקטואלית מדומיינת שתיכף נבובותה תהיה גלויה לעין כל. עלינו להשקיע ביצירת זהות יהודית-דמוקרטית עשירה, עלינו לחשוב על פיתוח אידיאולגיה לאומית שאינה רק התבוססות ליברלית באמיתה החבוטה לפיה "שכל אחד יעשה מה שבא לו", עלינו להחזיר את ערך הלימוד וההעמקה והאוריינות לחברה שלנו, וכן, עלינו גם ליטול קורה מבין עינינו ולא להיטפל להתנהגויות "גזעניות" (פרעות המתנחלים בחווארה וכדומה הן גזענות ללא מירכאות; אבל להטיח בקיביצעריות במי שתרם כלייה שהוא "גזען" זה משהו אחר, זה איבוד פרופורציות) אצל היריבים הרעיוניים כששיעור התרומות האלטרואיסטיות בקרבנו נמוך בהרבה.
מבקר חופשי 
תגובות
תוספת קטנה שלי לדברי הטעם האלה: מהיכרותי עם אנשים משני צדי המפה אני מתרשם שתחושת העליונות האינטלקטואלית והמוסרית שהזכרת היא מאפיין אישיותי נפוץ בשמאל, והאידאולוגיה היא רק תירוץ לאופי אישי שהיה קיים שם לפניה. כלומר, זה לא מקרה של אנשים שבוחרים בתפיסת עולם מסוימת ואז מרגישים עליונות בגללה, אלא להפך.
גם בימין לא חסרה תחושת עליונות אבל שם זה לפחות עקבי, כי הדברים נאמרים בצורה פתוחה וגלויה ותואמים את ההתנהגות. בשמאל יש יומרה חסרת כיסוי והכחשה עצמית בדרגות כמעט אבסורדיות, עם התנהגות בשטח שמנוגדת לגמרי לדימוי העצמי הנשגב.
ואני חושבת שיש טעם לפגם בטענות מסוג"תחושת העליונות האינטלקטאולית והמוסרית היא מאפייין…אישיותי נפוץ…"
אני יכולה באותו אופן לטעון שמהכרותי עם אנשים במחנה החרדי תחושת העליונות האינטלקטואלית והמוסרית שלהם היא מאפיין אישיותי שהם יונקים עם חלב אימותיהם והמשמעות המעשית שלו היא שאלה שלא מצייתים לרב הספציפי שלהם, שלא לדבר רחמנא ליצלן, חילונים ממש, קרובים לבהמות יותר מאשר לבני אדם.ואכן יש כאלה, וההכללה עדיין מיותרת ומנסה לייחס דברים שאינם לציבור מסוים. נכון לטעון שחיים במערכת מחייבת של כללים וחוקים שנקבעו על פי מאמיניהם מלמעלה (we answer to a higher authority כמאמר הפרסומת לנקניקים כשרים) מעוותים במקרים רבים את התפיסה המוסרית ההומנית, ומשטחים את העשייה למערך של הנהלת חשבונות. פגיעה מינית של גדול בתורה למשל, היא נוראה אבל לא יותר מהדלקת אור בשבת, ובכלל ידוע הרי שכגודל הצדיקות כך גדולים מאמצי השטן להשחית, ולשלמה המלך היו אלף נשים לא כי הסופר המקראי ביקש להגזים לצורך האדרת המלך, אלא כי לבו היה רחב גדול ומלא אהבה, וכיוצא באלה.
יבורכו תורמי האיברים, יבורכו העוסקים במלאכת הקודש של הרפואה, ועדיין, הפרסום, הויכוח, הסלחנות של הרפואה הציבורית שמוכנה לדחוק הצידה את הראשונים בתור, אלה אירועים גזעניים, שמציפים על פני השטח את תחושת העליונות האינטלקטאולית והמוסרית של אנשים שמצייתים לרשות עליונה מהם, ולא מתעכבים לבדוק עד כמה חלקים נרחבים ברעיונות הרשות הזו עומדים על יסודות רעועים שאבד עליהם הכלח, ובמציאות הנוכחית, הם מאיימים לדרדר את כולנו לתהום יחד איתם.
אריק היקר. ברגע שקבוצה מסויימת רוצה לשלוט על קבוצה אחרת (על הערבים יושבי הגדה המערבית) יש לפסול אותה על הסף בגלל שזה לא מוסרי במידה הכי קיצונית ונוגדת לטעמי את רעיון המוסר הגדול של היהדות. גם אם כל הקבוצה זאת תתרום כליה. הכיבוש הוא כליה .גם הסנדק גילה תכונה יפה של איש משפחה למופת.
אין ביהדות שום רעיון מוסרי שפוסל שליטה על קבוצה אחרת, אם הקבוצה הזאת היא אויב ובמיוחד אם היא אויב בתוך ארץ ישראל, שאותה היהדות רואה כשייכת בלעדית לעם ישראל. הרי כיבוש, ואפילו השמדת עם במקרים קיצוניים, הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה התנ"כית.
כך שהמוסר שבשמו אתה פוסל רעיונות כאלה הוא בוודאי לא יהודי. אולי הוא נוצרי (הצביעות המפורסמת – ענווה והפניית הלחי השנייה תוך רצח וביזה של רוב כדור הארץ). לטוב ולרע, הדתיים הלאומיים הקיצוניים נאמנים ללשון ולרוח התורה שקובעת שבארץ ישראל עם ישראל הוא בעל הבית היחיד, ועמים אחרים יכולים לחיות כאן בשלום רק כל עוד הם לא מתנגדים לבעלות הזו.
הימין לא מתבייש להגיד בגלוי שזאת היא היהדות ושיש בה בהחלט צדדים אכזריים כשהדבר הכרחי לשיטתה. אבל השמאל מנסה להמציא יהדות פיקטיבית, הומניסטית בלבד, שתאפשר לו ליישב את הסתירה הפנימית של השתייכותו לתרבות שהוא מתנגד לה בכל מאודו. האירוניה היא שההתנגדות השמאלית היא בפירוש גם לפן ההומניסטי של היהדות, ולא רק לפן האכזרי.
לד, לצערי אתה מציג השתמעויות של מחשבה מפחידה ופשיסטית. ואני מוחה כנגדה מכל וכל. זה לא נוצריות, כי אם חלקים ביהדות שאתה מתכחש להם ובוחר הבליט אחרים. נכון, יש ביהדות גם מחיית זרע עמלק וגם השמדת שבעת העממים. אבל כיהודי מודרני, ריבוני, אני רשאי ואף מחויב ליטול מהיהדות את עקרונות המוסר הנעלים שמתבטאים בה (אברהם מתווכח עם אלוהים על סדום, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", למשל) ולפסול את מה שנראה בעיניי לא ראוי (עקידת יצחק, ציות אכזרי למוסר אלוהי הנוגד כל מוסר אנושי, למרות הסוף "הטוב"). כיהודי מודרני אני סבור שעלינו לחנך את עצמנו וילדינו להכרת מכלול המסורת היהודית, כי זה חלק ממורשת עמנו והרבה מהיצירה היהודית לאורך כל הדורות הוא דיאלוג שמתנהל בין רבדי התרבות היהודית, אך עלינו גם להורותם ממה אנחנו מתפעלים כיום וממה לא. איננו מקבלים את הכל, אלא ריבונים לשפוט את מורשתנו גם אם מתוך יחס אוהד אל רובה וגם אם מתוך הכרה בהמשכיות ובחשיבות המשכיות המסורת התרבותית. ואכן יש הכרה כזו.
כל ההבדל כולו בין תפיסת עולם דתית לתפיסת עולם לאומית הומניסטית נעוץ בסוגייה זו: אין כזה דבר "היהדות" כגוף מחייב, take it or leave it. יש רעיונות עשירים, עמוקים ויפהיפיים בתרבות הזו, היא גם התרבות שלנו ומעצבת את זהותנו, אבל כבני אדם שאינם כפופים לדת אנחנו רשאים ואף מחויבים להעביר בשבט ביקורתנו את תכני המסורת ולא לקבל את אלה שאינם הולמים את ערכינו.
לעופר, הפוסט שלי לא מכשיר שליטה על עם אחר ללא נתינת זכויות לעם זה (דבר מה שמותר רק במקרה של פיקוח נפש וכשאין אפשרות אחרת). הוא נועד להצביע על רגשי עליונות מזיקים ובמקרים מסוימים לא מוצדקים שיש למרכז שמאל וכן לומר שתופעת תרומת הכלייה היא תופעה ראויה לשבח.
למרכז שמאל יש רגש עליונות וגם לחרדים יש וגם לציונות הדתית יש ולמי אין. כל רגש עליונות הוא חולשה או חטא (בשפה הדתית) .
ברור שתופעת תרומת הכליה היא יפה אך האם היא ומעשים טובים אחרים לא מהווים הכשר לעשות הנורא מכל והוא לשלוט על עם אחר?אצל רבים מוסר הוא הנהלת חשבונות. המוסר במשמעתו המלאה הוא נטול הנהלת חשבונות. כלומר, אם אני עוזר לאנשים קשישים לחצות הכביש אין הדבר מותיר לי את הזכות להעלים מיסים ולעשות כל פעולה לא מוסרית אחרת ולהישען על העזרה שלי לקשישים.
מוסר אמיתי הוא חובה יומיומית וחובק כל וכל הזמן.
בוודאי שכיהודים, אתה וגם אני רשאים ואפילו חייבים לחשוב בעצמנו ולהדגיש את הדברים שאנחנו מעריכים ביהדות. אני לא בעד מחיית זרע עמלק יותר משאתה בעדה. אני גם רחוק מאוד מפנאטיות דתית. מה שאני אומר הוא בסך הכל שאי אפשר לטעון נגד מי שמבליט חלקים אחרים ואינטגרליים לא פחות ביהדות, תוך שימוש בהאשמה שהוא כביכול סותר את המוסר היהודי – הרי אותו מוסר עצמו קובע בפירוש מתי, איך, ואיפה להילחם עד חורמה באויבים, ויותר מזה, ההכרח להילחם באויב ולהגן על עצמך הוא ציווי מוסרי אצלנו.
אני לא חושב שיש משהו פשיסטי או מפחיד בעובדות האלה. אבל כן יש משהו פשיסטי ומפחיד בנטייה המאוד קלה על ההדק, דווקא מהצד הנאור, לתייג במילים האלה כל מחשבה שחורגת מהקו האחיד המותר, גם אם ברור שהתיוג לא נכון ולא עושה צדק למתויג ולמתייג כאחד.
אז מה הייתה כוונתך במשפטים הבאים שלך?
"הרי כיבוש, ואפילו השמדת עם במקרים קיצוניים, הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה התנ"כית. כך שהמוסר שבשמו אתה פוסל רעיונות כאלה הוא בוודאי לא יהודי".
"הימין לא מתבייש להגיד בגלוי שזאת היא היהדות ושיש בה בהחלט צדדים אכזריים כשהדבר הכרחי לשיטתה."
לא משתמע מהם שביהדות יש צדדים אכזריים ואף רצחניים ושאתה מצדד ברעיונות מסוימים שקיימים ביהדות כי הם חלק מעסקת החבילה ששמה יהדות?
אם לא זו הייתה כוונתך, אני מתנצל על ייחוס השתמעויות פשיסטיות לתגובה שלך.
הדברים שכתבתי הם עובדות, ואזכור העובדות לא אומר שאני מצדד בהן. כאיש ימין אני חושב שהימין לא נרתע מאכזריות במקרים של אין ברירה. בזה הוא לא שונה מאנשי מפא"י שגירשו בסיטונות אוכלוסיה ערבית והחריבו את יישוביה כשהאוכלוסיה הזאת תקפה יהודים ואיימה על שלום המפעל הציוני.
למה זה "לא פשיזם" וזה "כן פשיזם"? בעצם אף אחד מהשניים הוא לא פשיזם, כי הדמיון בין הצדדים לא נגמר בזה, אלא נמשך גם בהדגשה על החלק של האין ברירה. אני לא מכיר בשיח הציבורי הימני אף אחד שמבטא בפומבי רצון לאכזריות לשמה כלפי עם אחר. מן הסתם יש אנשים כאלה, כפרטים. אבל השיח הימני בהחלט מעדיף למצוא דרכים לא אלימות לפתרון הסכסוך (נראה לי, אגב, שמתוך זה צומחת גם ההעדפה להמשך הסכסוך בעצימות נמוכה, על בסיס הראייה שכל פתרון מהפכני יוביל למלחמה כוללת ואכזרית שתסתיים בהשמדת אחד הצדדים). לדוגמה, אני לא חושב שהרעיון הימני של עידוד כספי להגירת ערבים מארץ ישראל פסול יותר, מהותית ומוסרית, מהרעיון השמאלני של כפיית הגירת יהודים מיהודה שומרון ועזה רק מפני שהשטח הזה שנוי במחלוקת משפטית מאז שנכבש מירדן.
בכלל, אני חושב שתיוגים כמו פשיזם לא תורמים בכלום לדיון פתוח בסוגיות חשובות. הם גרועים בדיוק כמו שמות תואר מעליבי-אינטליגנציה מסוג "מזעזע" בכותרות של עיתונים נחותים (כן, גם עיתוני הימין) שמנסים להגיד לאנשים איך לחשוב במקום להציג להם עובדות משכנעות.
נ.ב.
אני צופה בשיחה על מאיר שלו ונהנה מאוד, למרות שאני לא מחובביו הספרותיים או הפוליטיים. כשנושא שלא אוהבים הופך למעניין, זה תמיד רק בזכות הדובר.
אין מחלוקת בינינו שבמצבים של אין ברירה, של אני או הוא, מותר ואף חובה להפעיל כוח. השאלה היא האם אנחנו מותירים אפשרות – ללא ויתור על בטחוננו! – לחלוקה אפשרית עתידית של הארץ או מונעים במעשינו בהווה כל אפשרות עתידית כזו. ברור לי שהפלסטינים הם ציבור עם תבונה מדינית קלושה, וייתכן ואכן יחמיצו את האפשרות שעדיין נותרה לכינון פשרה היסטורית כזו. אך אני לא רוצה לבטל את האפשרות הזו בשלב הזה. חשוב לי לשמור על הגינות – כן, בגלל השראת אותם חלקים במסורת היהודית שאני מדגיש כמרכזיים לזהות היהודית שלי! – כל עוד אינה פוגעת בחיי בני עמי, ואני נגד התנהגות לאומנית תוקפנית, חסרת התחשבות ואפילו חסרת ג'נטלמניות בסיסית שבה בעל הכוח הוא בעל הדיעה (ובגלל שבמקרה כרגע אני בעל הכוח, אני לא מוחה נגדה).
ותודה רבה על דבריך על השיחה על מאיר שלו.