קראתי לאחרונה בהנאה את רומן הביכורים של לירן גולוד, "עבודת אדמה" (2014 – "זמורה ביתן", 254 עמ').
זה רומן ביכורים בשל, שנקטף מהעץ בעתו, ובמרכזו חיי כפר חקלאי קטן בצפון הארץ.
החקלאות אינה מה שהייתה פעם, ולכן זוג הגיבורים הראשיים פונים גם לגידולי נופשים מרוצים בצימרים.
האדמה כבר אינה חשובה כמו פעם, ולכן בנם של זוג הגיבורים, אביגיל ויוּרי, פורש כנפיו ללימודי אמנות בניו יורק.
אבל הנה חוזר במפתיע הבן שוני! – ואולי אף יבנה נחלתו בנחלת "בנים ממשיכים"!
הומור דק, משפטים ששפתם מחושבת עד המילה האחרונה, משולש דמויות מרכזיות מעניינות שמסוּבב במעגל דמויות משנה לוויניות מעניינות גם הן, עלילה ברורה ותכליתית, תפאורת טבע מתוארת ביופי ובידע.
כאמור, לו היה הרומן פרי – הרי שהוא בשל.
לו היה חלקת קרקע – הרי שהיא מופשרת.
לו היה צימר – הרי שהוא מומלץ.
מבקר חופשי 
תגובות
אריק שלום,
כמי שנהנית ביותר מכתיבתך, וגם מהנושאים שאתה בוחר להתייחס אליהם, הרשה לי להתייחס לספר ממש נפלא שהופיע בחנויות הספרים ולא זכה לשום התייחסות למרות איכותו הגבוהה מכל בחינה שהיא, לדעתי ולדעת כל מי שהמלצתי לו וקרא. זה הספר "השתיקות" של יובל ירח.
אשמח אם תקרא בו ותעלה על הכתב את התרשמותך.
(אני חייבת לציין שאינני מכירה את הסופר ואפילו לא ידעתי על קיומו עד שקראתי את הספר)