הם בני המעמד הבינוני ואף הבינוני-נמוך. הם אוהבים את ניטשה ואדם סמית'. היד הנעלמה תסדר כבר איכשהו שהם יהיו אדמים-עליונים.
השקפתם מחניפה להם-עצמם. לכן הם אוחזים בה בכזו פנאטיות. האין הם אינדיבידואליסטים? האין הם מוכשרים יותר מהאחרים? האין האופק פתוח לרווחה לדהרתם האצילית?
כן, הם יבנו את עצמם במו-ידם וירחיקו לפסגות.
הם מעריצים את אמריקה. קליפתה המפתה, הנוצצת, יאכלו ותוכה – הקשה, הרקוב, המורכב, המתבטא בספרות-היפה האדירה של הארץ הזו – ישליכו אחרי גוום.
הם אינם יודעים שהם אינם פנתרים אלא חתלתולים. חתולי-השעשועים של הטיגריסים הגדולים.
או במלים של פייר בורדייה: "החלק הנשלט במעמדות השולטים".
מבקר חופשי 
תגובות
משעשע בשתי רמות
1. מהקצנת הסטריאוטיפ והחד ממדיות ניתן להסיק שאתה פשוט לא מכיר אף אדם כזה, ואתה כותב על דמות מספר שקראת בעוצמת רגש שבדרך כלל נשמרת רק לעולם האמיתי.
2. אתה מלגלג על קנאותו הדתית של אדם אחר בפאתוס של אדם שהוא קנאי דתי בעצמו. אם אני אוסיף את המילה "לא" לטקסט שלך כך שיווצר ממנו כתב ביקורת על האמונה הדתית שלך, האם בכלל תוכל לראות את האירוניה שבכך?
כל כך נכון.
לא פחות מסוכנים, צריך רק להחליף כמה שמות: מעריצים את סעיד/אגמבן/חומסקי, שונאים את ארה"ב, מתעבים את ישראל, מתרצי משטרים אפלים,חושבים שהם אינדיבידואליסטים, ובעצם הם אספסוף חד ממדי ומשמים שהשתלט על הפקולטות ההומניסטיות, והשליט בהן דוגמות המתנשא על "הסוטים", ומסרב להתבונן במציאות.
צודק. וזה אחד הפוסטים הבאים
מצוין.
נראה לי שאתה לא צריך את בורדייה בסוף
🙂
טקסט מעולה, מעולה מאוד. גם המרקם, המצלול, הדחיסות המדוייקת, הניגון; גם התוכן. אין לי אלא לקוד בפני כותב מוכשר.