בחמישי זה (13.11) ב-19.30 בערב בספריית בת ציון (בת ציון 10 תל אביב) ארצה על הנובלה הקלאסית, המהנה, המטרידה והחזקה של א.ב. יהושע, "שלושה ימים וילד", במלואת לה 60 שנה בדיוק (נעשה גם, שנתיים אחרי פרסומה, ב-1967, סרט טוב של אורי זוהר על פיה, ועודד קוטלר, ששיחק בסרט בתפקיד הראשי, זכה בפרס השחקן הטוב בפסטיבל קאן).
ההרצאה תעסוק בתנודה בין פשט לדרש בקריאת יהושע, תציע שתי דרכי קריאה בנובלה שהן שתי תפיסות עולם ותכלול דיון וּויכוח עם הפרשנות המבריקה והמסחררת של המבקר מרדכי שליו לה.
הכניסה חופשית – אשמח לראותכן ולראותכם!
נ.ב.
ניתן לקרוא את הנובלה בקובץ הסיפורים השלם של יהושע שראה אור ב"הספרייה החדשה".
בחמישי זה (23.10), ב-19.30, בספריית "בת ציון" ב"יד אליהו" בתל אביב (רחוב בת ציון 10), ארצה על הספר "האם אינך רוצה בי" של אסף גברון.
הרומן של גברון הינו רומן שאפתני, אחד מהספרים הישראליים המרכזיים של השנים האחרונות, המתחקה אחרי ארבעה חברים ממושב סמוך לירושלים מתחילת שנות השמונים ועד ימינו. בפרוזה ישראלית שרירית, מיומנת (מבלי להתהדר במיומנותה), גמישה, נעדרת שומנים, בשלה, ואולי בעיקר: מהנה לקריאה, נרקם סיפור אישי ומקומי שהינו גם סיפור של דור.
בשבוע הבא, אנחה בצפון, בפסטיבל "לא בשמים", שני מפגשים ספרותיים.
באחד, שיחה עם הסופר הרב ליאור אנגלמן, בעקבות ספרו רב-המכר "סולם גנבים". אדבר איתו, בין היתר, על היחסים העדכניים בין הציונות הדתית והספרות העברית.
בשני, שיחה על ספרות ומלחמה. אסקור את ההתייחסויות למלחמת השבעה באוקטובר בספרות העברית הבדיונית העכשווית ואדבר עם רם גלבוע על הרומן הקומי שלו "הרצברג" ועם ד"ר עמית עסיס על מי שבעיניי הוא גדול כותבי המלחמה בספרות העברית: ס. יזהר.
למיטב ידיעתי לשיחה הראשונה אזלו הכרטיסים.
התגעגעתי לצפון העמוק ויהיה נחמד לחזור לשם. מה גם שזו הייתה מלחמה שניצחנו בה באחד האירועים הלוחמתיים המבריקים בתולדות המלחמות בכל הזמנים והמקומות (אם כי נמתין לעיתונאים, ובמקרה הרע, להיסטוריונים, להסבר על העיכוב שאירע בה מאוקטובר 2023 עד ספטמבר 2024).
עם כל הכאבים על המצב, והם רבים, והוא חמור, כדאי לא לשכוח זאת.
בהזדמנות זו חשבתי להזכיר פרוייקט נהדר משנות השבעים בניצוחו של דן מירון: סדרת ספרי ביקורת על יוצרים מרכזיים בספרות העברית. את הכותר על יזהר ערך חיים נגיד וכתב לו הקדמה מצויינת ב-1972.
כפי שמציין נגיד, הביקורת העברית התגלתה בגדולתה בכך שזיהתה מההתחלה את כשרונו יוצא הדופן של הסופר בן ה-22. צירפתי כאן, מתוך הקובץ הנ"ל, את הביקורת הראשונה הקצרה על סיפורו של יזהר, מאת הפזמונאי של "מלאו אסמינו בר".
ברביעי הקרוב (ה-14.5) וברביעי שאחריו (ה-21.5) ב-19.00 ברח' המחוגה 13 בתל אביב אקיים שתי הרצאות נוספות בסדרת הרצאותיי על מישל וולבק (במסגרת "בית עגנון" המתארח בת"א).
לרגל ההכרזה על מישל וולבק כזוכה בפרס ירושלים לספרות 2025 (הייתה לי הזכות להימנות עם השופטים בו, לצד פרופ' גור זק וגברת בלהה בן אליהו), ובמסגרת "בית עגנון", אקיים סדרה של שלוש הרצאות על וולבק בתל אביב (רחוב המחוגה 13 בשעה 19.00) בשלושת ערבי רביעי הקרובים (7.5, 14.5, 21.5).
ההרצאות תעסוקנה בנושאים הבאים:
1. המין והכסף אצל וולבק.
2. וולבק והדת; הפואטיקה של וולבק.
3. וולבק וקיצו של הפוסטמודרניזם; וולבק המאוחר מול וולבק המוקדם.
אני שמח על ההזדמנות להרצות באופן מקיף ושיטתי על הסופר המרכזי הזה (ולהשתמש לשם כך בתכנים מתוך מונוגרפיה שכתבתי עליו).
"אנחנו לא אנשים של האג", "האג מחורבנת", "עיר של בטלנים וחדלי אישים",
כל האמירות המרעננות הללו נאמרו כבר ב-1938, ברומן הולנדי קלאסי בשם "אופי", של פרדיננד בוֹרדֶוֶייק (ספריית פועלים, מהולנדית: רן הכהן). רומן במסורת הספרותית המפוארת המספרת על הגבר הצעיר והשאפתן המגיע לכרך, מסורת "האדום והשחור" של סטנדאל וראסטיניאק של בלזק.
ארצה על הרומן בחמישי זה (ה-8.5) בשבע וחצי בערב בספריית בת ציון ביד אליהו תל אביב, כתובת: בת ציון 10.
בחמישי זה, ה-27.3, ארצה בספריית בת ציון ביד אליהו בתל אביב ב19.30 (בת ציון 10) על המערבון הפוסטמודרני "במרחבים" של זוכה הפוליצר הרנן דיאז ועל דפוסים מיתיים בספרות ובתרבות האמריקאית, כפי שהם משתקפים בו.
מבקר חופשי 