מבקר חופשי

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות"

—

יובל נח הררי ביקש לכתוב ספר על הקשר בין מידע, מדיה וטכנולוגיה לפוליטיקה. הוא, כמובן, לא הראשון. מרשל מקלוהן ומוריו, תיאורטיקנים של המדיה, כמו גם החוקרים של החברה הפוסט-תעשייתית, דניאל בל כדוגמה בולטת, הדגישו כבר לפני יותר מחצי מאה את הקשר בין מצב המידע והמדיה להתפתחויות חברתיות ופוליטיות. אך הררי ביקש לכתוב את הספר הזה מתוך תחושת דחיפות מיוחדת הנוגעת להווה שלנו. ניתן לחלק את תחושת הדחיפות לכמה חלקים: החשש מהתפתחות בלתי נשלטת של תוצרי בינה מלאכותית מתקדמים; ההשפעה השלילית של הרשתות החברתיות על הדמוקרטיה והפוליטיקה העכשוויות; השפעתן המסוכנת של טכניקות מעקב ועיבוד מידע משוכללים שפולשים לפרטיות שלנו ומסכנים את החופש שלנו. כמחצית מהספר, לפיכך, מוקדשת להווה ולסכנותיו.

אבל השאיפה של הררי הייתה גדולה יותר. הוא רצה לכתוב את ההיסטוריה של היחסים בין המידע לפוליטיקה, "מתקופת האבן לבינה המלאכותית", כלשון כותרת המשנה. לכן כולל הספר דיונים על התפתחויות מכריעות בעבר כמו השלכות הופעת הכתב; או תפיסת המידע החדשנית של המדע המודרני; או ההבדלים ביחס למידע בין חברות טוטליטריות לדמוקרטיות במאה ה-20 ועוד. והכל, כדרכו של הררי, מלווה דוגמאות ואנקדוטות היסטוריות שמסייעות להבהיר את טענותיו העיקריות.

הבעיה הגדולה, המעיקה, של הטקסט הזה, היא שהגדרות היסוד שלו אינן מוגדרות בחומרה מספקת והן מעורפלות או שגויות. בראש ובראשונה הגדרת נושאו המרכזי של הספר: המידע.

הררי יוצא להפריך את התפיסה ש"תפקידו העיקרי של המידע הוא לייצג את המציאות", "תפיסה זו קושרת את המושג 'מידע' למושג 'אמת'". כיצד הוא מפריך, לשיטתו, את המושג?

למשל, בטענה שהאסטרולוגיה הרי הייתה גם היא "מידע" בעוד ברור לרובנו שהיא הבל הבלים! "תיאוריה של מידע שאינה מסוגלת להסביר את החשיבות ההיסטורית של האסטרולוגיה, היא לא תיאוריה מספקת". אבל ההפרכה הזו מופרכת בעצמה. אכן, אסטרולוגיה היא "מידע", מידע שהוכח כשגוי, כי "מידע" פירושו *יומרה* לייצוג מציאות, יומרה לאמת, לאו דווקא ייצוג שהנו בפועל אמיתי.

הפרכה נוספת של הררי לכך ש"מידע" הוא ייצוג של האמת היא העובדה שאנו אומרים שדנ"א נושא מידע. והרי "דנ"א לא מייצג את המציאות" (עמ' 39)! ולא עולה על דעתו של הררי שאנו עושים בהקשר הביולוגי שימוש מטפורי במילה "מידע", ושהמטפורה נוגעת לצד השווה בין הדנ"א למידע: דבר מה מסוים (סימנים, מולקולות) שאחראי לא רק לו עצמו אלא לדבר שמחוצה לו (מסומנים ורפרנטים במקרה של סימנים ואיברי גוף, למשל, במקרה של הדנ"א).

אחרי הדיון הרשלני, ש"מפריך" כביכול את מה שמקובל לחשוב שהוא "מידע", מציע הררי את הגדרתו המהפכנית למושג: "בניגוד לתפיסה הנאיבית של המידע, למידע אין קשר הכרחי אל האמת, ותפקידו בהיסטוריה זה לא לייצג את המציאות הקיימת. תחת זאת, מה שמידע עושה זה ליצור מציאויות חדשות – כגון בריתות נישואין או אימפריות – על ידי קישור בין דברים שהיו קודם נפרדים. המאפיין שמגדיר מידע זה לא שהוא מייצג דברים, אלא שהוא מחבר דברים. מידע הוא משהו שמחבר בין כמה נקודות והופך אותן לרשת. הורוסקופ מחבר אנשים בודדים ויוצר זוג; תעמולה מחברת מצביעים ויוצרת מפלגה; ושיר לכת מחבר חיילים ויוצר פלוגה". ולכן, הבנתם, דנ"א הוא "מידע"! כי "מידע גנטי מחבר טריליוני תאים"! (עמ' 40). רגע, אז "ברית נישואים" היא גם "מידע"? ורשת כבישים? ודבק אפוקסי?

הבלגן המושגי של הררי גורם לכתיבה של פסקאות שהן צלחות פטרי לגידול שגיאות לוגיות. למשל, הפסקה הזו: "ברגע שמבינים שמידע זה דבק חברתי, זה עוזר להבין היבטים רבים של ההיסטוריה האנושית שלא מסתדרים טוב עם התפיסה התמימה של מידע כייצוג של המציאות. זה מסביר את ההצלחה ההיסטורית לא רק של האסטרולוגיה, אלא גם של דברים חשובים הרבה יותר, כמו התנ"ך. חלקנו עשויים אולי לזלזל בהשפעה ההיסטורית של האסטרולוגיה, אבל אף אחד לא יכול להכחיש את התפקיד המרכזי ששיחק התנ"ך בתולדות האנושות. אילו תפקידו העיקרי של המידע היה לייצג את המציאות בצורה מדויקת, קשה היה להסביר מדוע הפך התנ"ך לאחד הטקסטים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. הרי התנ"ך אינו ייצוג טוב של המציאות, והוא מלא בשגיאות רבות". מאיפה להתחיל עם הכשלים הלוגיים בפסקה הזו? קודם כל איש, חוץ מאנשי קש, לא טוען שההגדרה של "מידע" היא "ייצוג נאמן של המציאות". כאמור, בהחלט ניתן לטעון שההגדרה של "מידע" היא "יומרה לייצוג המציאות". ולכן, עבור אנשים רבים לאורך ההיסטוריה אכן היו האסטרולוגיה או התנ"ך מקורות "מידע". שנית, מהי בעצם הלוגיקה של הטענה בפסקה? כיון שהתנ"ך הוא יצירה מצליחה, שחיברה הרבה אנשים, ובו זמנית היא יצירה שאינה אומרת אמת על המציאות, מכאן מוכח שההגדרה של "מידע" היא חיבור בין אנשים?! על מנת לקפוץ קפיצה לוגית כזו אתה זקוק לשתי חוליות חסרות: א. התנ"ך מוגדר כ"מידע". ב. "מידע" הינו דבר בעל השפעה מרובה. ישנו כאן הכשל הלוגי של "הנחת המבוקש".

ההגדרות הלא חמורות הללו, המגוחכות אפילו, של "מידע", קשורות בכשל בסיסי לא פחות של הנחות היסוד והקטגוריות של הררי: הוא לא מבחין לאורך כל הספר בין "מידע" ל"מדיה", כלומר בין מידע כשלעצמו לבין הטכנולוגיה להעברה ותיווך של מידע. כך למשל בקטע הבא: "כשאנו בוחנים את ההיסטוריה של המידע מעידן האבן ועד לעידן הסיליקון, אנו רואים עליה מתמדת בקישוריות, ללא עלייה מקבילה באמת או בתבונה. בניגוד למה שהתפיסה הנאיבית מאמינה, הומו סאפיינס לא כבש את העולם כי אנחנו כאלה מוכשרים בלהפוך מידע גולמי למפה מדויקת של המציאות. במקום זאת, סוד ההצלחה שלנו זה שאנחנו מאד מוכשרים בלהשתמש במידע כדי לחבר מספר רב של אנשים לרשתות גדולות. לרוע המזל, אנחנו עושים זאת בעזרת שקרים, טעויות ופנטזיות". כאן, בבלבלו בין "מידע" ל" מדיה", משתמש הררי בבלבול שלו "לנצח" עמדה נאיבית שלא קיימת, עמדת קש, לפיה כביכול ההגדרה של מידע הינה אמת, או שבני האדם תמיד הצליחו ברדיפתם אחר האמת (בעוד הגדרתו של "מידע" יכולה להיות "יומרה לאמת" ובכל מקרה התפתחות מדיה אכן אינה ערובה לכך).

באותו אופן, כשהררי "מוכיח" שהוספת מידע אינה מביאה ליתר נאורות על ידי הסיפור, המעניין מאד כשלעצמו, כיצד דווקא מהפכת הדפוס הביאה לעליית רדיפת המכשפות באירופה ("ציד המכשפות תודלק על ידי זרם הולך וגדל של מידע שבמקום לייצג את המציאות יצר מציאות חדשה"), הוא לא מוכיח ש"מידע" אינו קשור במושג האמת, אלא שאמצעי מדיה חדשים יכולים להפיץ ביתר קלות אמיתות כמו בדיות.

הבלבול בין "מידע" ל"מדיה" מביא גם לכך שכשהררי מנתח את הסכנות של העידן שלנו הוא לא מבחין שאלה סכנות מסוגים שונים. חרחור המדנים של הרשתות החברתיות הוא בעיית מדיה יותר מאשר בעיית מידע. ואילו המידע האינטימי הרב שנאגר עלינו או יכול להיצבר עלינו הוא אכן בעיית מידע. מאידך, חלק מסכנות "הבינה המלאכותית", למשל הסכנה שמונה הררי שזו תשתלט על קבלת החלטות מכריעות, לא בהכרח נופלות תחת אף אחת משתי הקטגוריות הללו. ואילו הפופוליזם, שגם בו נוגע הררי, קשור לסוגיית "המידע" אבל מהיבט אחר שלו: הטינה כלפי המסובכות של החיים המודרניים והמומחים שמייצגים אותה כביכול. ההבחנות הללו בין סוגי הסכנות השונים לא קיימות אצל הררי.

מלבד הגדרת ה"מידע", המונח הבסיסי של הספר, הרעועה, הררי לאורך הספר משתמש בכמה הגדרות יסוד ומילות קוד שהוא חוזר עליהן שוב ושוב. והתחושה היא שכולן בנויות על חולות נודדים. הוא מדבר על צמדי ניגודים של "סיפור" ו"מיתולוגיה" מול "בירוקרטיה", של "אמת" מול" סדר". הכיוונים מעניינים אבל התחושה היא שהם לא מבוססים ומוגדרים מספיק.

כך שמבחינה תיאורטית, מבחינת הגדרות המונחים הבסיסיים, זה ספר בעייתי, אפילו אעז ואומר: שערורייתי. אבל יש לספר גם צדדי זכות. ראשית, נושאים מסוימים נידונים כאן באופן מאיר עיניים. למשל, הקשר בין אמצעי מדיה מהירים לדמוקרטיה. לפני הופעתם של הראשונים, לא היה אפשר לקיים דמוקרטיה, כלומר, בין היתר, שיחה ציבורית, על שטח גדול. לכל היותר ניתן היה לקיימה בערי מדינה. או למשל הצגת התפיסה השונה של המידע בחברות דמוקרטיות וטוטליטריות. או, הדיון הראשוני אך החשוב שיש כאן המסביר במה שונה הופעת המחשב מטכנולוגיות מידע שקדמו לו. שנית, הדוגמאות והאנקדוטות שמשכיל לשבץ הררי בספר לעיתים יפות ומעניינות מאד. למשל, קוריוז כמו זה: ספר משפיע מ-1972 שבו גרס פילוסוף שהמחשב לעולם לא יוכל להביס שחקנים אנושיים בשחמט. ולהבדיל, עובדה מכרעת כמו זו: התפקיד השלילי שמילאה פייסבוק במהומות הדמים במיאנמר ב-2016. ושלישית, אולי צריך להתייחס לספר הזה לא בדיוק כספר, אלא כסוג של "התערבות", intervention, של אחד האינטלקטואלים המשפיעים היום בעולם. כך אולי ניתן ללמד עליו זכות; כי נורות האזהרה שמבקש הררי להדליק ראויות לתשומת לב.