כמה הערות בעקבות קריאת "מֶנֶכּסֶנוֹס", הדיאלוג הפותח, לפי יוסף ליבס המתרגם, את תקופת הדיאלוגים האמצעית של אפלטון (והמצוי לקראת סוף הכרך הראשון של תרגומי אפלטון לעברית בידי ליבס).
1. אפלטון מתחרה כאן במפורש, או כמעט במפורש, בנאום המפורסם של פריקלס בשבח העיר אתונה בשנת 431 לפנה"ס (נאום שהגיע לידינו בגרסה של תוקידידס ההיסטוריון).
היסוד *התחרותי* האופייני ליוונים מאפיין גם את אחד מגדולי נציגיהם, אפלטון. אפלטון לכל אורך הדרך מונע, בין היתר, מיצר תחרות עז בהומירוס, בטרגיקונים וכן ברטוריקנים.
2. אפלטון, בשלב זה בחייו והגותו, מבקש להתפייס עם עירו. לפיכך הוא משבח (!) את משטרה הדמוקרטי, ורואה בו את "שלטון הטובים ביותר"! כיצד? על שום שהעם בוחר את הנציגים הטובים ביותר! ("ואילו לאמיתו של הדבר הריהו שלטון הטובים ביותר, הנקבע לפי סברתו הנכונה של המון-העם").
3. אתונה מהוללת בנאום של סוקרטס על שום היותה מגנת החירות. היא מייצגת את נצחון המעטים נגד הרבים (למשל במלחמה בפרסים). בצד זה ישנו רעיון פחות מצודד לבני זמננו, אולי היחידי בטקסט המופלא הזה (כמו כל יצירות אפלטון המוקדמות או המוקדמות יחסית): טוהר הגזע האתונאי, בניגוד ליוונים בני חלקים אחרים של ארץ יוון.
עם זאת, כל היוונים הם בני עם אחד, מדגיש אפלטון בחלקים אחרים, בין היתר בגלל היותם בני שפה אחת.
4. לאפלטון מובנות מאליה סגולותיה הטובות של הפטריוטיות והנכונות להגן על החירות במלחמה (גם סוקרטס עצמו, כפי שאפלטון מדגיש בכמה דיאלוגים אחרים, היה חייל מסור ואמיץ בהגנה על עירו).
בניגוד לאיזו התגבשות של המאה ה-20 (ואולי התגבשה כך בגלל טולסטוי במאה ה-19) הרי שהאינטלקטואל אינו א-פריורי פציפיסט!
כל הנאום הזה הוא נאום בשבח חללי הדמוקרטיה! חללי המלחמה על החירות! והוא פונה אל ההורים השכולים ברגישות אבל גם בקביעה שעליהם לשאת בגאון את ראשם על כך שבניהם מצאו את מותם כנאמני הסגולה הטובה, בהגינם על מולדתם מגנת החירות.
5. מעניינת מאד הגישה ההומניסטית בקטע שלהלן, מעין גרסה של אפלטון (ושל מקורותיו) להולדת האדם ביום השישי בסיפור הבריאה העברי.
ההומניזם הזה מושתת על ייחודו של האדם כבעל תבונה וכבעל יכולת מוסרית.
אתונה, משבחה סוקרטס, היא המקום בו, אחרי בעלי החיים, נולד "האדם העולה בשכלו על המותר [=השאר], והוא לבדו מאמין בצדק ובאלים".
שבת שלום ושקט.
מבקר חופשי 