על "מנדט", של ניסן שור, בהוצאת "כתר" (287 עמ')

פורסם לראשונה, בשינויים קלים, במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות"

באחד משיאי העלילה כאן נחטפת תינוקת מידי הוריה. כשהאב נוכח שהחוטף נעלם מציע לו שוטר שנמצא במקום לאכול עוגה: "אולי תיקח פרוסת עוגה? זה ירגיע אותך. יש להם עוגות הפרג הכי טובות בתל אביב" (עמ' 147). מצטרף אליו האופה: "בוא הנה, אני אתן לך עוגה בחינם. תביא לאשתך, שיהיה לה מתוק בפה". ואכן האב נענה לעצה: "את רוצה פרוסה של עוגת פרג? הבאתי מהקונדיטוריה של וייס. הוא ראה שאני במצוקה. נתן לי בחינם" (עמ' 148). ההצעה התמוהה להתנחם בעוגת פרג בעת כזו אינה יכולה להיות מוסברת ביחסם הנפשי של ההורים אל התינוקת (האופה והשוטר הרי לא יכולים להיות מודעים לכך) וגם אינה רק תולדה של קריצה שיצאה משליטה (כי אכן קיימת קונדיטוריה כזו בתל אביב המפורסמת בעוגות הפרג שלה). היא מעידה על אחד הכשלים ברומן הזה: לא רק שהקוראים לא מאמינים שהדמויות קיימות אלא הדמויות בעצמן לא מאמינות שהן ועמיתותיהן קיימות. למישהו לא קיים אפשר להציע עוגת פרג כנחמה מייד אחרי שבתו נחטפה.

"מנדט" כתוב בז'אנר המכונה "היסטוריה אלטרנטיבית". בז'אנר הזה ("הקנוניה נגד אמריקה" של פיליפ רות, לדוגמה) משרטט הכותב מציאות היסטורית חלופית. אצל שור, המנדט הבריטי נמשך אחרי 1948. קודם לכן, בעקבות פעולת טרור, מוצאים מנהיגי היישוב להורג (בן גוריון ובגין בכללם). או אז הבריטים עושים שימוש בגיבור הרומן, אבינועם טובולסקי, דנדי הומוסקסואל, המייחל להמשך שלטון האימפריה הבריטית בגלל הערצת הספרות האנגלית, הסטייל האנגלי ואוסקר ויילד (שהוא בכלל אירי, אך לא ניתנת על כך הדעת). ברומן, המסופר בגוף שלישי, ממנים הבריטים את טובולסקי לראש ממשלה. כוונתם הסמויה היא ליישב מתיישבים בריטים בקולוניה המזרחית.

"היסטוריה אלטרנטיבית" מעניינת כשהייתה קיימת היתכנות כלשהי שלה. המחשבה שבעיצומו של תהליך דה-קולוניזציה עצום שעברה האימפריה הבריטית מהודו ועד כוש, תפעל ההיסטוריה בכיוון שונה רק במקרה של הקולוניה הזניחה, פלסטינה, מופרכת. אמנם שור מציג את תוכנית ההתנחלות הבריטית בארץ ככזו שנובעת מטעמים נוצריים משיחיים, אבל אפילו לא מנסה לשכנע שהאירועים מעוגנים בתנועות היסטוריות ממשיות. גם עלייתו של טובולסקי לגדולה מתוארת כאן באופן מואץ ומופרך כמו שגם ה"תוכנית" הבריטית לשדך אותו בנישואים לבריטית מלידה לא סבירה ובעצם לא מובנת. אבל לשור בכלל אין סבלנות לפרטים. בעמוד אחד אמא של טובולסקי היא מיילדת (עמ' 20) ובעמוד הבא כבר פועלת "בפס ייצור", ועוד כזו המסוגלת לפרנס את בנה שחי בוינה "משכר עבודתה הקשה". אותה אם מסכנה ממשיכה לשלוח קיצבה לבנה מאוקראינה גם בסוף שנות הארבעים. אני מזכיר: אחרי השואה (בכך לא חלו שינויים בהיסטוריה האלטרנטיבית). בנוסף, אחרי המלחמה, ב-1946, צעירי פלסטינה אצל שור חולמים על ברלין (! – עמ' 72; כאמור, מלחמת העולם אירעה בהיסטוריה האלטרנטיבית כאן).   

אבל הבעיה המרכזית שהביאה כותב טורים מוכשר כמו שור לכתוב ספר שאינו ממריא אינה בעיית אמינות אלא היעדר יחס נפשי של הכותב לדמויותיו. היעדר היחס הנפשי אינו רק כלפי ההיסטוריה של הארץ הזו, דבר מה שבא לידי ביטוי בתיאור המרתיע, בבוז, בפלסטיות ובטכניות שבו, של ההוצאה להורג של מנהיגי היישוב בפתח הרומן. היעדר היחס הנפשי אינו מתבטא רק ביחס המתמיה של הדמויות עצמן לאבדן חיי אדם (תגובתו של טובולסקי להטבעת 780 מעפילים בידי שלטונות המנדט היא שתילת סחלבים. טובולוסקי "התנחם [!] בכך שהמתים יהפכו לסחלבים פורחים", עמ' 141). היעדר היחס הנפשי נוגע לכל הדמויות, כולל הראשיות, כולל טובולסקי עצמו. הכותב לא אוהב אותן, ויותר חשוב מאהבה בפרוזה: לא סקרן לגביהן. אלה הינן יצירים שכלתניים שהכותב מניע מצד לצד כחפצו.

אז אם אין יחס נפשי לדמויות מניין נולד הספר? ראשית, מהרחבה של דאחקה. מדי פעם, הרי, נשמעות קריאות מבודחות מפי אנגלופילים שחבל שהמנדט הבריטי נגמר. שנית, מהשפעה של נטפליקס, שילוב של צפייה ב"הכתר" ו"כיבוש" (הסדרה הנורווגית המתארת השתלטות רוסית על נורווגיה) ואולי סדרות נוספות. שלישית, מהרצון לבטא דרך טובלוסקי את האידיאולוגיה של השטחיות, ששור כבעל טור שנון הינו לה לפה. רביעית, הספר נולד גם מפיתול אידיאולוגי. הרומן מצליח להעביר בקורא היהודי ישראלי צמרמורת כשמתואר בו איך מתיישבים בריטים דוחקים ממקומם את צעדיהם של היהודים בארץ. לזכותו של הספר ניתן לומר שהוא מטעים אותנו דבר מה ממה שחשים יושבי הארץ הערביים.

אבל כל זה לא מספיק. מדאחקה לא יוצרים רומן. והשפעה טלוויזיונית על כתיבת רומנים אינה מומלצת (מה גם שהתחושה היא שכאן דווקא מתחילים מהעונה הנוספת, המאולצת). ובפרפרזה על האמירה המיוחסת לצ'כוב: רומן שמדבר בשבח השטחיות לא יכול להיות שטחי בעצמו. ואפילו אם אניח בצד את המחלוקת האידיאולוגית שיש לי עם העמדה האנטי קולוניאליסטית (מלבד זיקתם ההיסטורית לארץ, ליהודים חסרה מדינת-אם על מנת להיחשב קולוניאליסטים), גם מהלך אידיאולוגי מעניין אינו מספיק ליצירת רומן.

ההוכחה שכל זה לא מספיק? סצנות רבות כאן נחוות כמלל מתמרח כשעינו של הכותב אל פונקציית ספירת המילים: "טובולוסקי ידע: הם הבחינו בנכותו, לעגו לגופו המגושם והגס, לניסיונותיו להיטמע, להיטמעותו הכושלת, להבדלותו הטמאה, לטומאתו המתבדלת, לחיצוניותו היהודית, ליהדותו החיצונית" (עמ' 210). או הדיאלוג הלא נחוץ הבא: "'ואתה בטח יודע למה אתה כאן, כן?' 'אני יכול רק לנחש'. 'אתה מנחש?' 'כן, אני מנחש.' 'יודע או מנחש? או שאתה מנחש שאתה יודע?' 'אני יודע'" (עמ' 97).  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: