הקטע הזה ב"בטרם" של גנסין תמיד הרעיש אותי. אולי בגלל שאני קורא כעת רומן הולנדי יוצא דופן מ-1947, "שעות הערב", רומן של סופר שהוא, לדעתי, מין גנסין של ההולנדים (אכתוב עליו בהמשך; ראה אור כעת ב"עם עובד"), נזכרתי בקטע הזה.
הקטע הזה מרעיש אותי כי:
א. הוא מעז לבטא תשוקה ילדותית, לא מתוחכמת, נואשת, קורעת לב. לפעמים גדולתם של סופרים נבחנת בעוז שלהם לדבר על הבסיסי ביותר, הילדותי ביותר. הרגש הדתי הוא תשוקה עזה, לא מנוחמת, כמה אכזריות יש בקבלת תפיסת העולם החילונית (ואף על פי כן אני – וגנסין – נאלץ לקבלה; אבל באי חדווה). זה השלב הראשון בטקסט. על גביו נבנים מבנים יותר מורכבים, והם:
ב. כי הוא כורך בין התשוקה להאמין באלוהים, אבינו שבשמיים, לבין התשוקה מכמירת לב לחסות בצל האב, האבא בשר ודם.
ג. כי הוא מבטא רעיון – לא מובן מאליו – לפיו התשוקה להאמין באלוהים, בכך שיש בעל בית לעולם, יש סדר ויש תכלית ויש היגיון, הינה תשוקה גדולה כל כך שהגיבור מוכן גם לקבל אלוהים שאינו טוב, ובלבד שיהיה אלוהים.
"אוריאל הביט פתאום אל סביבו וקם באיזו חרדה שביאוּש. מה־זה היה לו? פתאום הכּתה גלים בלבו איזו תשוקה נמרצה ומשוּנה במאוד, והוא החליט לגשת מיד אל אבא, אל אבא זה גופו, המטייל לו פה בנחת, ולשאול אותו תחנונים – לשאול אותו תחנונים רותחים והוֹמים:
– אבּא! הלא אמת הדבר, שיש אלוהים בשמים, אַה? פשוט – אלוהים גדולים וטובים… או אפילו שאינם טובים – אמת, אַה?"
מבקר חופשי 
תגובות
ואו. De Avonden יוצא לאור בעברית? ספר נהדר. קראתיו בלעז לפני המון שנים וחשבתי שיש בו גרעין קומי חזק (הומור יבשושי קיומי שכזה). מעניין יהיה לקראו היום שוב ומן הסתם בקריאה של גיל מבוגר יותר יעלו ביתר שאת אלמנטים מלנכוליים, או אפילו טראגיים.
כן, רואה אור בימים אלה. אכן, יש יסוד קומי חזק. אבל זה גם רומן מובהק על נואשות. את קוראת הולנדית, אביבית? או בשפה אחרת קראת אותו?
כן, גרתי אז בהולנד וקראתי אותו במקור. אגב, הספר הזה נלמד שם לבחינות הבגרות.
מעניין! תודה.