אחרי יותר מעשרים שנה אני חוזר וקורא ב"האדום השחור" של סטנדאל (יהושע קנז תרגם והספר ראה אור ב"זמורה ביתן"), ממנו התחלתי את היכרותי עם הסופר.
ההתנסויות השונות והבאות שלי עם סטנדאל, ובעיקר האכזבה מ"מנזר פארמה", הרומן החשוב השני שלו, העלו בי תהיות כפירה על ערכו העכשווי – ובעברית: על הרלוונטיות – של הסופר הזה בימינו אלה.
אבל הקריאה השנייה ב"האדום והשחור" מזכירה את גדולתו (שלא נוכחת, כמדומה, ביצירות רבות אחרות שלו).
הגדולה נובעת – בין השאר – מהצגת השאפתנות הלוהטת של הגיבור, ז'וליין סורל, שאפתנות לא מתנצלת (לא הגיבור ולא הסופר מתנצלים עליה); ועם זאת, זו שאפתנות שיש בה מן הנשגב והלא קטנוני, סורל מייחל לחיים גדולים ולא מחושבים; הגדולה נובעת גם מתיאורי האהבה הדקים (תיאור היווצרותה של האהבה בייחוד מאלף, הן אצל שתי הנשים העיקריות המתאהבות בסורל, מדאם דה רנאל ומתילד והן אצל סורל עצמו); מההתקדמות הדוהרת-טופפת של העלילה שלה נלוות במינון מדייק הערות פילוסופיות ופסיכולוגיות, כמו משיכות מושכות קלות; מאיזו זרות בקישור הלוגי בין המשפטים שהיא ספק של סטנדאל ספק של מתרגמו…
רומן מ-1831 חי וקיים.
מבקר חופשי 
תגובות
אני אוהבת גם את מנזר פארמה. אם קראת אותו כשהיית צעיר מאד, קרא אותו שוב. זה לא רומן לאנשים צעירים, בגלל הסתכלותו המפוכחת על החיים. אבל מתחת, מסתתרים אותו להט ונאמנות לערכים שאתה מזכיר ב"האדום והשחור".
דוהרת-טופפת זה יפה! מעורר למחשבה על הקשר בין אמצעי התחבורה הנפוצים בזמן ומקום מסוימים לבין קצב ההתרחשויות ברומנים שנכתבים בהם.
לא מזמן קראתי את "אם המנזר" שלו. תרגום בן חמשים שנה של ארבעה מסיפוריו של סטנדל (הספריה לעם, כמובן). די מעניין, עם כמה טרחנויות נסבלות.
ב"מנזר פארמה" נשברתי בעמ' 70 בערך. קשה כשהסיפור לא מתחיל אחרי כל כך הרבה רקע לפרטי פרטיו.
תודה רבה על תגובותיכם. אנסה בהזדמנות את מנזר פארמה בשנית אם כי לא קראתי ממש מזמן (אולי עשר שנים).
"אם המנזר", עמיחי, זו עוד דוגמה ליצירה (סיפורים) שלו היה המוניטין של סטנדאל היום נשען עליהם הרי שמצבו לא היה מדהים.