1. הפסיכולוגיה הפרוידיאנית, כתב פעם מבקר הספרות ליונל טרילינג (שעסק רבות בפרויד), מכל שיטות הפסיכולוגיה הקיימות, היא המכבדת ביותר את המורכבות האנושית, ובכך היא קרובה ביותר לספרות.
אתה רואה את נקודות המוצא של פרויד, את התחלות הפסיכואנליזה, ומבין את זה: "ריפוי בדיבור" עם אנה או. (בשנות השמונים של המאה ה-19) ואחר כך הפנייה לחלום (ופרסום "פשר החלומות" ב-1900).
פרויד משתית את הפסיכואנליזה שלו על שני יסודות אנושיים מובהקים: השפה מחד גיסא והסיפור מאידך גיסא.
הוא פיתח שיטה לפיה דיבור מביא מזור (כלומר, דבר-מה "נפשי", לא חומרי, אנושי).
והוא תפס את החלום כחשוב בהיותו סיפור בעל משמעות – בכך למעשה גם הכניס ז'אנר חדש לתולדות הספרות: החלום – כלומר פיתח שיטה לניתוח נפשי של החלום שהוא בו זמנית ניתוח ספרותי.
2. דוגמה נוספת להומניזם הפרוידיאני העמוק הוא הניתוח של – והמקום הנרחב שתופסות בשיטתו – תחושות דו-ערכיות: יכולתנו לשנוא ולאהוב בו זמנית (את האב, לדוגמה). יכולת זו לא ניתנת – כמו כוחות פיזיקליים – להצגה בעזרת יצירת וקטור ממוצע שלהם. כלומר, נגיד אהבתנו תיוצג בספרה "10" ושנאתנו בספרה "7" – וכך תיווצר התוצאה "3", קרי אהבה מתונה. לא, הנפש לא פועלת כך. אנחנו יכולים לאהוב "10" ולשנוא "7" וה"10" וה"7" נשארים בשלמותם.
בכלל, האם וכיצד ניתן לייצר מחשב אמביוולנטי? מחשב שמבצע פעולות מתוחכמות ביותר – בהחלט. אבל מחשב שמבצע אותן ללא רבב אבל מסויג לגביהן? (אני לא אומר שזה בלתי אפשרי; אני רק תוהה על כך).
מבקר חופשי 
תגובות
כן, אבל…
א) חסר אצל פרויד המושג של נראטיב, וזה דבר שפותח לדעתי מאוחר יותר. כלומר: היכולת של אדם לתאר ולפרש באופנים שונים מאורע קונקרטי שהתרחש. בפרט: למצוא משמעות חיובית גם בארוע שלילי.
ב) יכול להיות שפייסבוק הוא דוגמה לתוכנית מחשב אמביוולנטית. פייסבוק מחזיק לכל משתמש וקטור של מספרים בין 0 ל-1 עבור כל האנשים והדפים שהוא היה איתם בקשר, ומשתמש בוקטור הזה כדי להציג לו את הפיד בסדר ש"מעניין אותו" (או ש"צפוי שהוא יגיב עליו"). התוצאות האלה הן רק "סבירות" או "סטטיסטיות" ולא החלטיות.
היי רוני,
לא ברור לי מה כוונתך "מאוחר יותר" – רוב הדברים המשמעותיים בתפיסת האדם אינם חדשים ונאמרו, אם לא על ידי היוונים, על ידי המודרנים שקדמו לנו.
ולגבי הדבר השני שציינת: הרי שפייסבוק לא פועל כמו מוח אנושי בעשותו, כדבריך, "ממוצע" כל שהוא, תוך כדי אי שימור היחסים המובדלים בטהרתם.
במאוחר יותר אני מתכוון לשילוב של מעין "נראטיב" בתחום הפסיכולוגיה, כלומר שכשיטה טיפולית האדם לומד שהוא יכול לבחור למצוא משמעות חיובית גם בדברים שליליים, לספר לעצמו סיפור שבו הארועים השליליים באים ללמד אותו משהו וכו'. אני לא בקי בפסיכולוגיה, ונדמה לי שנתקלתי בזה לראשונה אצל ויקטור פרנקל בספרו "אדם מחפש משמעות" שנכתב בעקבות השואה. היום די נפוץ למצוא את זה בפרסומים פסיכולוגיים להמונים. יש משהו דומה לזה בתפיסה הדתית (כמו אצל איוב: גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל?, כלומר שהרע הוא חלק מתוכנית אלוהים ושבעולם הבא הכל מסתדר), אבל הדת לא מצפה מהאדם לבנות נראטיב ספציפי שבו הוא מצדיק את הרע כחלק מהדרך לבנייה של טוב, ואני חושב שזה לא קיים ברוב השיטות הפסיכולוגיות.
לגבי העניין השני – נכון שפייסבוק לא שומר בנפרד את היחסים החיוביים והשליליים, אבל זה נעשה מטעמי יעילות בלבד. בעיקרון אין מניעה לשמור אותם, ויש מן הסתם תוכניות מחשב אחרות שבהן הם כן נשמרים, כאשר זה נדרש.
פרויד מרתק בעיני כמתבונן על ספרות ועל תהליכי יצירה. שני טקסטים שלו שנשארו אתי הכי הם "פשר החלומות" והמאמר "המשורר וההזיה" (The poet and daydreaming) ובשניהם בעצם הוא מצביע על אותה תופעה של דחיסה, כשבחלום שתי דמויות או יותר מתלכדות לכדי אחת, למשל, ובמשורר וההזיה הוא מדבר על כך שחוויה קדומה מתלכדת עם חוויה מהעבר הקרוב וההתלכדות הזאת יוצרת טריגר לכתיבה. מדהים אותי כל פעם מחדש כמה התיאור הזה נכון. (ולפעמים כשכותבים מגלים רק בדיעבד מי ומה הדמויות והאירועים שחלחלו לתוך מה שנכתב).
תודה, לי (כלומר לך 🙂 ), על הערתך.
כבוגרת פסיכולוגיה אני יכולה לספר שתי הערות:
הראשונה, עמיה ליבליך מציירת בקורס מבוא לפסיכולוגיה את המקורות למדע: ביולוגיה, פילוסופיה, ספרות והסטוריה
השניה, פרופ׳ בלו מספר שפרויד היה גאה מאוד בפרס גתה שקיבל.
מאמר נפלא. מסכים עם כל מילה אודות פרויד.
הערה לגבי ספקותיך האם מחשב יכול לחשב באופן אמביוולנטי:
FUSSY LOGIC הוא תחום מתמטי ותיק בן עשרות שנים ויש לו שימוש בתוכנות המיישמות בינה מלאכותית …. אבל – לא – מחשב לא יבוא במקום הבינה של הפסיכולוג ….