בדיאלוגים האפלטוניים לעיתים טענות *הצד*, או תיאורי *אגב* של התנהגות סוקרטס, יקרות ערך יותר מטענות דרך המלך. את זאת אני מנסה לטעון בכמה מהפוסטים האחרונים שלי.
למשל, טענת *האגב* של סוקרטס ב"פידון" *נגד* ראיית העולם המיזנתרופית, אותה תופס סוקרטס כראיית עולם שגויה (כי רוב האנשים לא רשעים ולא צדיקים), טענה שמן הסתם לא כלולה באף סיכום פילוסופי של "פידון" (אגב, בהשפעת הסדרה "דייב", על ראפר יהודי, המצאתי את צמד שורת הראפ: "נשמתו התפיידה כמו סאלים פייאד בשלטון, כך *לא* טען אפלטון בפיידון", ראפרים שמעונינים בצמד בפרטי) – משמעותית לנו ב2024 יותר מטענתו העיקרית של אפלטון ב"פידון" על נצחיות הנשמה (למרות שספיחי משנה בטענה העיקרית רלוונטיים בהחלט לסוגיית גופנפש).
או, להבדיל, סלסול שיערו של פידון בידי סוקרטס.
שבת שלום,
מבקר חופשי 