"ישראל כשלה בהבטחתה העיקרית, להגן על יהודים מפוגרום, מה יתרונה על הפיתרון הגלותי?", דעה הנשמעת בניסוח כזה או אחר.
אבל מלבד מענים אחרים שניתנו לטענה הזו ונוגעים לחשיבותו המכרעת של כוח המגן שלנו (או לחוסר האטרקטיביות של התפוצות במצבן הנוכחי), אני רוצה להזכיר שמדינת ישראל לא קמה רק על מנת להגן עלינו מפוגרום.
מדינת ישראל קמה על מנת שנוכל לפתח את זהותנו הלאומית-אנושית, היהודית-אוניברסלית, באופן מלא, באופן עשיר, באופן פומבי, באופן כלל-חברתי.
מדינת ישראל קמה על מנת שנדבר בשפתנו, עברית, ונחגוג בפומבי את חגינו, למשל חנוכה המתקרב (היום א' כסלו, לא רק 14.11), ונשאב השראה חברתית כוללת ממקורותינו ומהמורשת שלנו (בהם אריק איינשטיין ויהושע קנז בצד קוהלת ושיר השירים), ונקיים חיים של חופש הפרט בצד זהות סולידרית-תרבותית של אומה, של חברה מגובשת.
(בזה צדק אחד העם – ולא הרצל, שצדק בדברים רבים אחרים).
דיאספוריזם, מלבד אין סוף הבעיות המוסריות והטכניות שיש בו (לא האחרונה שבהן היא שהוא למעשה המלצה להפרטה, להתנערות חברתית, איש לנפשו, בגולה הדוויה שתסכים לקבלו), הוא סוג של דספריזם, קרי ייאוש, ואת הפיצוי הזה של זהות חברתית עשירה ויוצרת-סולידריות לא תעניק לנו אף תפוצה.
אנחנו נלחמים על הבית, המקום בו אנחנו מרגישים בנוח, המקום שעיצבנו את נהגיו וסדריו במו ידינו, המקום שעליו אנחנו אומרים שהוא "שלנו"; המקום שנפרץ ב7.10 ואנחנו חושבים איך למגנו טוב יותר בעתיד.
אבל להעדיף את הגולה על פני הארץ משול למישהו שפרצו לביתו והחליט שעדיף משום כך להיות הומלס.
מבקר חופשי 
תגובות
ההשוואה שלך למי שבגלל שפרצו לביתו החליט להיות הומלס משונה מאוד, שלא לומר מגוחכת. אדם יכול להחליט לעבור ממקום א למקום ב בלי שהוא מחויב לתת לאף אחד אחר דין וחשבון. ההחלטה, למשל, שישראל אינה מקום בטוח, או מקום ראוי לחיות בו היא לגיטימית ואפשרית. מבחינתי שכל אדם יחליט היכן מתאים לו לחיות, זו המשמעות של חברה פתוחה וליברלית.
הומלס? אלברט איינשטיין הוא הומלס?
פאר היצירה היהודית גם היום (למשל זוכי הנובל היהודיים) מגיעים מהומלסים.
קנאות לאומית היא שורש האלימות בעולם.
הפוסט שלי מעורר אמוציות מובנות…כל מה שאמרתי הוא שיש מחיר לקיום מיעוטי והוא נוגע לתחושת הבית. ייתכן וכמו איינשטיין מסתדר לך באופן פרטי לחיות בפרינסטון. אבל להשגת תחושת הבית, במובן של מלאות החיים היהודיים, אין תחליף למדינת ישראל.
לשני המגיבים הראשונים: בוודאי שזו יכולה להיות החלטה לגיטימית במישור האישי, אבל *רק* במישור האישי. בכל מישור גדול יותר אין תחליף למדינה משלנו. נראה לי שזו כוונתו של אריק.
לדן ורדינון: אם ההחלטה לעבור היא מפני שישראל לא בטוחה למי שזהותו ישראלית/יהודית/עברית, הרי שזו החלטה שסותרת את עצמה, כי כל מקום אחר הוא בהגדרה לא בטוח מפני שהביטחון בו מבוסס על גחמות האספסוף הפרו-נאצי, כפי שאפשר לראות ברחבי המערב. ועדיין, מסכים איתך שרק הפרט רשאי ויכול להחליט את זה עבור עצמו.
לעופר: ראשית, אין שום דבר "יהודי" ב"פאר היצירה" של אנשים מסוג זה. הם בסך הכל ממוצא יהודי, והיצירה שלהם לא קשורה בכך. דבר שני, בוודאי שהם הומלסים. לכל היותר הם מתארחים זמנית בבתים של אחרים, שברצותם יעיפו אותם לכל הרוחות. דווקא איינשטיין הוא דוגמה שהורסת לך את הטיעון, כי הוא היה ממש הומלס פשוטו כמשמעו – נאלץ להימלט מביתו המקורי (גרמניה) עקב עליית הנאצים, ואפשר לשער שאלמלא היה גאון מפורסם שהאמריקאים רצו בכישוריו, היה מסיים את חייו במחנה השמדה. שלישית, אין שום דבר "קנאי" ברצון לבית משלך, לא במישור האישי ולא במישור הלאומי.
אריק, אני מאוד אוהב לקרוא אותך ומרגיש הזדהות עמוקה עם דעותיך. זהו.