ראיתי בפוסט של אחד מחברי הפייסבוק שלי שלשלום חנוך היה יום הולדת אתמול, ב-1 בספטמבר.
כיוון ששלום חנוך (ביחד עם עוד כתשעה סופרים ומשוררים עבריים וזמר אחד נוסף) הוא אחד מיסודות הזהות התרבותית היהודית-ישראלית שלי (ברומן הראשון שפרסמתי, ב"כתר" ב-2004, "ובזמן הזה" שמו, בחרתי לצטט בפתח הרומן, כאפיגרף, ציטוט משיר שלו: "לו חיינו שנית את הזמן שחיינו האם אז היינו פטורים מכל מה שמכאיב"), צירפתי כמה שירים גדולים ולא מספיק מוכרים שלו.
מזל טוב!
שיר חצוף וארוך באופן מענג מ-1977. היום, אולי, לא היו מתירים לשדר שיר כזה, אבל לטעמי הוא נועז לא רק בגלל הסקס אלא בעיקר בגין האוטוביוגרפיות החשופה שלו, המעמידה את "האני" הרוקרי במרכז, בגלל ההתייחסות העצמית לפרסום של הזמר, שמעידה על יושר רב דווקא ולא על גאוותנות ושחץ, ובגלל תחושת הזמניות הקיומית המטאפיסית (שהגיעה לשיא בשיר המטאפיסי ביותר בזמר העברי, ככל הנראה, "על פני האדמה").
שיר סוציאליסטי סקסי, שילוב נדיר, למילים של מאיר אריאל, גם כן מ-77.
שיר מופת על מה שדורון רוזנבלום כינה "תוגת הישראליות", מאותו אלבום גדול מ-77 "אדם בתוך עצמו".
כך כותבים שיר למבוגרים על יחסים, מ"בגלגול הזה", 1991.
והנה, ברוק כסאח, מאותו אלבום ב-1988, השיר שממנו בחרתי את השורות לאפיגרף ברומן הראשון שלי.
מבקר חופשי 