חס וחלילה לי שאכניס ראשי לפולמוסים מעולם השירה – מלחמות עולם הפרוזה הספיקו לי לחלוטין, ואני עוד מלקק את פצעיי…ומלחמות השירה נראות לי – משקיף מרוחק – אף לוהטות וקטלניות יותר…- וגם, בפשטות, השירה אינה קרובה ללבי כמו הפרוזה.
אני רק מבקש להעתיק לפה הערה אחת שכתבתי בפייסבוק בנוגע לפולמוס עכשווי, בלי להתייחס לשמות ספציפיים, אלא למשהו כללי שרציתי לומר בעקבות הפולמוס הנ"ל:
"זה שיר יפה וחזק כמו השירים האחרים של המשורר, מאלה שהתוודעתי אליהם (התוודעתי למספר מצומצם). אני ממש לא מחשיב את עצמי למבין בשירה, יש לי אפילו בעיה אמתית עם הז'אנר, אבל השירים שקראתי שלו מעניינים ולעתים מרשימים ולעתים אף קתרטיים (ואולי מידה של פרוזאיות ישירה ומתריסה שבהם – בלוויית הכאב האותנטי שחושף הזעם – היא זו שמקרבת אותם ללבי). אבל אני חושב שהאידאולוגיה שלו לא מרשימה. זו אידאולוגיה קיצונית ומתלהמת שפונה לחלקי נפש נמוכים ונוטים להתלהמויות. קל להלהיב בשיח של שנאה. קל להלהיט בשיח של הכללה. למעשה, הסיבה שהוא משורר מעניין (בשירים שהתוודעתי אליהם) נובעת מהיכולת הזו לחד צדדיות ולסילוף המציאות או צביעתה ב(כן, כן) שחור ולבן. כמו סוג מסוים של יוצרים הוא יוצר מעניין בגלל שהוא מגזימן ובמובן מסוים סלפן אידאולוגי, בגלל שיש בו משהו לא אחראי ולא רציני. כך שאת תוכו ניתן לאכול – ואת קליפתו – שמתחזה לתוכו (האידאולוגיה) – דווקא לזרוק.
חלק מהיוצרים המעניינים מעניינים כיוצרים בגלל שהם חד צדדיים. האנרגיה של החד צדדיות – במקרה הזה, האנרגיה של הכעס – היא המעניינת, היא יוצרת הקתרזיס. אבל כאידאולוגים – כדאי להישמר מהם מאד. אם לציין כמה אילנות גבוהים יותר או פחות: סלין, פנחס שדה ותומס ברנהרד הם יוצרים מעניינים בגלל שהם לא מיושבים בדעתם או בגלל שהם אידאולוגים בעייתיים.
ותמיד ארחש כבוד רב יותר לסופרים הגדולים שהם גם מאוזנים (למרות שהם בהחלט לא זרים ללהט היצרים והרגש!) מאשר ליוצרים החד צדדיים הגדולים, לתומס מאנים ולאורוולים ולפרוסטים של העולם יותר מאשר לסלינים וללימונובים ולאצ"גים (אף שגם אותם אני אוהב מאד, לעתים)".
מבקר חופשי 
תגובות
לא נראה לי שהצלחת להסתיר כאן את רועי חסן.
או בניסוח אחר ופחות יומרני, זה בדיוק מה שחשבתי אני כשקראתי כמה שירים של חסן. הם לא היו גרועים. הם היו מעניינים. אבל בשחור לבן ונטולי גוונים.
מחפשת את הסרט תעודה שיצרת לערוץ 8, יחד עם צח ניסינבוים: "מעבר להרי החושך".
איפה אפשר לראות אותו? האם יש תרגום לאנגלית?
שלום, רחלי,
יש עותק של הסרט ב"אוזן השלישית" בתל אביב להשכרה. נדמה לי שזה מתורגם לאנגלית, אבל כדאי לברר שם.
מסכים. אגב, זו גם שאלה ששאלתי את עצמי, בהתלבטות בין המוסרי לקרייריסטי. כלומר, המוסר והיושרה (שלי) אומרים לי את מה שאתה אמרת כאן נגד התלהמות וחד-צדדיות וחוסר מורכבות; אבל הקרייריסט שבי מזכיר לי, שבהכללה, אלה המתלהמים והחד-צדדיים שמצליחים לרכוש לעצמם שם, למתג את עצמם, וכך גם לרכוש השפעה ולהזיז משהו בעולם הזה (למשל, גדעון לוי).
זו באמת דילמה. ברנהרד נקט במודע בחד צדדיות, בהגזמה, אני חושב. ואגב יש גם היררכיה בתוך החד צדדיים: ברנהרד פחות מרשים מקפקא, למשל.
ברנהרד כתב איפשהו: "אם לא נגזים, לא ישמעו אותנו". אבל אצלו, בניגוד למשורר שאתה כותב עליו, יש טונות של הומור ושל הומור עצמי, וההגזמה עצמה היא כל כך מופרכת עד שברור לקורא שאין כאן כל יומרה לדיוק ולריאליסטיות – וזה פותר חלק גדול מהבעיה. בנוסף, ברהרד תוקף בעיקר את אנשיו שלו, כלומר ילידי אוסטריה קתולים, ולא מסתער על בני עדות או מגזרים אחרים; וגם לזה יש משמעות (כי לי מותר להגיד ולצחוק על עצמי דברים שלאחרים אסור, וזה בכל זאת נשמע פחות מאיים או מסית).
נכון