מבקר חופשי

תגובות

• שוֹעִי  ביום מאי 30, 2012 בשעה 6:38 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  הי אריק,
  הפניית עורף לחברה? אולי. אבל דווקא חוגי "המאמינים" של זמננו חבורים ואגודים במיני התארגנויות פוליטיות ומרביתן נוטלות אגב כך חלק בחיי החברה הכללית, גם אם, לא פעם, משמשת
  ההתאגדות הפוליטית להם כפתח להסתגרות והתבדלות ממנהגיה של החברה הכללית.
  "אמונה" כפי שאתה מתאר ומשתמעת אופיינית לטעמי בעיקר למי שצמח במערכת חינוך דתית,
  שהשתיתה את עולמו על הדיכוטומיה אמונה-כפירה.
  אני מכיר כמה וכמה מקיימי/ות מצוות שהמונחים הללו "אמונה" ו-"כפירה" כמעט ואינם נוכחים בעולמם. וכי לא התקרבותם לקיום המצוות וגם לא התרחקותם הביאתם לתחושה של הפניית עורף לחברה או לעצמם. אדרבה, אני יכול להעיד כי לפעמים דווקא מי שמתנערים מן המשנה את דרכו הם סובביו בקבוצה ממנה הוא לכאורה יוצא, ולא להיפך. יש כל כך הרבה דעות קדומות שמשחקות כאן תפקיד, שבחוגים מסויימים נתפש הדתי החדש או הדתי לשעבר, ככופר באושיותיה של הקבוצה, גם אם אינו חש שהוא נוטש את קבוצת המוצא או מפנה לה גב.
  ושוב אולי אני כותב כך משום שאני חש בן בית גם בקרב חילונים וגם בקרב דתיים, זאת הואיל ולא מצאתי את מקומי לא כאן ולא שם.

• אריק גלסנר  ביום מאי 31, 2012 בשעה 8:31 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  שלום שועי,
  תודה רבה על תגובתך.
  ניסיתי לאפיין אספקט מסוים שיש באמונה: הפנייה כלפי מעלה, בציר אנכי, על מנת לשכך את לחצי הציר האופקי. זה רק אספקט והוא ודאי לא ממצה ומכיל את כל גילויי האמונה או אי האמונה בהקשר החברתי. אתה ודאי צודק שיחס הדוק לחברה נמצא משני צידי האמונה והכפירה.

• ליה  ביום מאי 31, 2012 בשעה 12:32 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  הרצון החופשי מרוח בתודעה שלנו מבלי להתערב ביתר המנגנונים, כמו מימד רביעי. והרצון החופשי הוא מה שמוביל לאלוהים, ולאמונה. כל אמונה מניחה אפיקורסות מקבילה, כי אם צריך או מוטב להאמין שיש אלוהים, סימן מייד שיש אפשרות להאמין אחרת. ביהדות, הסתירות לא מעכבות, אלא מקדמות, את האמיתות שפורצות ממנה. כי גם להן יש תפקיד באמת. בניגוד לדתות אחרות, זוהי דת דואלית . אבל כך גם המציאות