לכאורה ברור מדוע אנשים רוצים כסף. כסף פירושו מזון ודירה. כסף פירושו מותרות וחופש. כסף, חושבים חלק מהאנשים, פירושו גם אפשרות לאהבה.
אבל אולי לא יהיה זה מוטעה לשער שלתשוקה – לאובססיה – לכסף יש רכיב קוגניטיבי לא מבוטל, ביאור "טיפש".
אדם מוטל לעולם וצריך למלא את ימיו. שבעים שנה, ואם בגבורות (או אם הוא אישה) שמונים שנה.
ח ל ל ר י ק ע צ ו ם ש ל ז מ ן.
מה עושים עם כל הזמן הזה? כיצד ממלאים אותו? במה? הכל כל כך ריק מסביב ובפנים!
הנה תחרות שחוקיה ברורים, משימה פשוטה להבנה: יש לך X ש"ח והמטרה שלך היא להגדיל אותו מספרית ככל שתוכל; להגדיל אותו גם בהשוואה למתחריך. צא לדרך! בהצלחה!
יעדים כמו אושר, משמעות, אפילו תענוגות, הם הרבה פחות מדידים, הרבה יותר חמקמקים (למשל, מה יותר מהנה: אישה אחת טובה ומותאמת לך או עשר נשים מזדמנות – לא פשוט!), מלהוות תוכנית חיים פשוטה, בהירה.
כסף תפס את האנושות כמו "גוגל": נקי, פשוט, מובן לכל ילד.
מבקר חופשי 
תגובות
וכנראה נכון גם.
(לא יודע אם ידידותי, לפעמים נראה שביני לבינו יש מגנט שלילי).
הם שני מושגים שהשילוב ביניהם מאוד בעייתי.
מצד אחד כסף באמת מקנה חופש בחירה, חופש תנועה.
מצד שני, המצב השכיח יותר הוא שיעבוד לכסף, לעבודה, לסממני הצלחה.
ואנשים שנמצאים בתוך המירוץ לא מסוגלים להסתכל שנייה מבחוץ ולראות את זה והם באמת ובתמים משוכנעים שהם קונים לעצמם חופש בכסף הזה.
אמא שלי תמיד אמרה לי שכמה שיש לבנאדם יותר חפצים, הוא פחות חופשי.
וכן, אני מסכימה לגמרי לכל מה שכתבת.
על שחקנית יהודייה שאמרה פעם: הייתי חולה וענייה וגם עשירה ובריאה, ואני אומרת שעשירה ובריאה זה יותר טוב. אבל אתה צודק. העסק מורכב. ובכל זאת … 🙂
בדיוק היום קראתי ב'אחיינו של ראמו' מאת דידרו את סיפורו של 'המומר מאוויניון' (דידרו, דיאלוגים, תרגם עידו בסוק, מאגנס תשס"ה, עמ' 102–104).
פשע אמרנו? דם אמרנו? שימו יד על העמודים הנפלאים האלה, המלמדים מהו כסף ומהי הדרך הצלחה ביותר להשגתו.
הממלאים את ריקנותם בכסף וכו'. לא מכיר כאלה. ולא שאני גר באיזו קומונה. אני מתרועע עם בורגנים שבבורגנים.
למרות שמושגים כמו אושר הנאה ותענוגות הם פחות מדידים, אני תוהה עד כמה הם נצרכים בצורה קפיטליסטית דומה לאופן בו אנו צורכים כסף
על תגובותיכם.
מיא – כמובן, יש אמת בדברייך.
חני -אני ממש לא נגד כסף, אפילו הוצאתי היום 100 ש"ח בכספומט!
(:
אבל אני מנסה להבין את הפטיש, את האובססיה סביב זה, מעבר לסיבות המוצדקות.
לנועם – מסיבות שונות מעט מאלה שהתכוונת אליהן שיניתי את המילים "ידידותי למשתמש". הן באמת לא תרמו להבנה של מה שניסיתי להביע.
לדודי – זה אף פעם לא מגיע בצורה טהורה, אני מסכים. אבל ההתכוונות של כל המערכת – בענייני עבודה ובחירתה – היא לשם, לא? ברמה כל כך מובנת מאליה עד שהיא כבר לא ממש מורגשת.
לאור – מסכים.
אולי יש מקום לשכלול הסקיצה ששרטטתי כאן.
כסף לא יכול להביא אושר, מקסימום אשליה של אושר שבמוקדם או במאוחר תתנפץ כמו כל אשליה
הקפיטליזם משדר לנו שכסף=ביטול הריקנות אבל מספיק לקרוא את שופנאואר או לעיין בתורות הבודהיזם והזן כדי להבין עד כמה זה שטויות.
כסף,כמו דברים אחרים, הוא כמו סם ממכר כשהוא בא במנות גדולות.
וככל שאתה צורך אותו יותר, במידה ואתה מאמין בחשיבותו האשלייתית, ההתרסקות שלך מהאשליה תהיה קשה יותר
והיא בו תבוא (מחלה,הזדקנות.מוות,מחסור באהבה)
ואני לא מינה צמח, ומכריי אינם מדגם מייצג – אם כי הם נראים לי אנשים רגילים למדי.
וביניהם לא מצאתי אנשים שמשתוקקים לכסף כיעד בפני עצמו, אלא הוא בשבילם אמצעי להשגת כל הדברים שהזכרת במשפט הפתיחה, ולא יותר.
אז כן, כשבוחרים מקצוע, רמת השכר היא שיקול, אבל לא בהכרח החשוב ביותר וודאי לא היחיד.
ובעצם, אני לא בטוח בכלל שהם, האנשים הרגילים בסביבתי, אמנם חשים ש"הכל כל כך ריק מסביב ובפנים!"
אלא במה שהוא משיג. וכסף יכול להשיג הכל מלבד אהבה, אפילו בריאות במידה רבה הוא משיג, כי הוא משיג רפואה. אבל אין לזה קשר למשמעות החיים או לתחושת היעוד. אדם יכול להיות בעל כסף רב ובכל זאת חייו לא נראים לו "כחלל ריק עצום של זמן" שהוא "צריך למלא", ויש לו יעוד בחיים ותכלית, והוא יכול להיות עני, וחייו לא ייראו לו בכלל כ"חלל ריק עצום של זמן" שהוא "צריך למלא", אלא יש לו עניין ותכלית בחייו. מה הקשר? לא הצלחתי להבין מה הקשר
אהלן,
כאן כתבתי פעם משהו על הכסף…
http://www.notes.co.il/hoolly/40404.asp
אולי זה יעניין משהו
באמת את תחושת הרייקנות שבקיום, את השיעמום והדכדוך הכרוך בכך. פאסקל כמדומני כתב על כך על המלך הנזקק לליצנים ולבדרנים כי כל כך משעמם לו. רוב האנשים המונעים על ידי צורכי הקיום ואח"כ הצרכים שהתרבות מלמדת אותם שהם זקוקים להם, עשויים לעבור חיים שלמים כמעט מבלי להיות מודעים לריקנות הקיום.
פחות מדידים מכסף.
כמה אנשים יכולים להעיד על עצמם שידעו תשוקה חזקה ומימושה?
לכן מלכתחילה בכלל הם לא שמים לעצמם אותה כמטרה.
לא את רדיפת התשוקה
לא את רדיפת האמת.
כסף הרבה יותר קל.
לכן כל מי שהגיבו בנוסח – מכריי לא רודפים אחרי הכסף…
אבל מה הם כן רודפים?
אילו מטרות יש להם בחיים, אם בכלל?
רוב האנשים פשוט מתקיימים
את ריקנות הקיום אפשר לחוש גם כשאין לך כסף.
לשון כיסופים
(-:
כתבת כל-כך יפה! נהדר :))
אני חושבת שבמובן מסויים אצל הרבה אנשים הון נקשר עם שני ערכים: חופש בחירה ותחושת ביטחון.
ביום שהבנתי שיש עוד כ"כ הרבה דברים שהולכים להגביל אותי בחיים ושהכל יכול לקרוס מסיבות אחרות, נרגעתי עם העניין הזה. מזל.
ואני נותר בתהייתי האם האבחנה שבפוסט מבוססת על בני אדם בשר ודם, ולו גם על עיוות קל שלהם.
הרי היה אפשר באותה מידה לטעון שבני אדם (נאמר גברים, לצורך הפשטות) חיים במטרה פשוטה לשכב עם כמה שיותר נשים במהלך חייהם, והם נוטים לבחור ביעד זה בגלל פשטותו. בהקבלה למשפט על חמקמקותם של יעדים אחרים היה אפשר לכתוב, שקשה לאמוד מה טוב יותר – עבודה רווחית אך משעממת או עבודה מעניינת בשכר נמוך; עבודה בטוחה בשכר בינוני או קריירה שבה יש סיכוי להתעשר וסיכוי לאבד הכל.
יש אמנם אנשים שחיים חלק מחייהם כך, כלומר כאילו יעדם בחיים הוא לשכב עם כמה שיותר נשים, אך הם נדירים. וכמותם לדעתי האנשים שכל חייהם כסף.
אף אחד לא יסרב אם יתוספו לחשבונו פתאום 1000 ש"ח מן השמיים, אך איש אינו מצפה לכך. הכל יודעים, שהמאמץ להרוויח כסף כרוך באובדן ובסבל (או לפחות פגיעה באושר), ואצל כמעט כולם הוא מהווה, לפיכך, רק משתנה אחד מכמה במשוואה.
רוב האנשים פשוט מתקיימים, אולי, אבל זה לא פשוט בכלל פשוט להתקיים.
לימור – תודה.
דודי – הערותיך מחייבות אותי למחשבה. עם זאת, עדיין עומדת בעינה התכונה האריתמטית של הכסף (ודוק: הכסף, לא העבודה) לפיה איקס פלוס וואיי תמיד עדיף על איקס.
ולכן, באופן מעורפל ומופשט, אני מסכים, אנשים מתכווננים למשימה הזו.
בניגוד לסקס, שם הריבוי אינו מעיד על איכות הסקס.
אבל אני מסכים שיש עוד מקום לחדד את הדברים ולבחון אותם. וכמאמר חז"ל: אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה (כך? פתאום אני לא בטוח שזה הנוסח).