מבקר חופשי

קראתי לאחרונה בעניין רב את הספר: "מקדשו של האדם המיואש – הפילוסופיה של לב שסטוב והתרבות העברית" (מוסד ביאליק) מאת לי ברטוב (דוקטורנטית למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון).

שסטוב (1866-1938) היה פילוסוף יהודי-רוסי שפעל בעשורים האחרונים לחייו בצרפת. הוא כתב רבות – בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 – על טולסטוי, דוסטוייבסקי, ניטשה וצ'כוב ; כתב עליהם גם כמבקר ספרות אבל גם כפילוסוף הכותב על פילוסופים. הגותו נתפסת כאקזיסטנציאליזם דתי (כלומר, ממוקדת בייסורי הקיום של היחיד, שאינם מנוחמים לא ברווחת הכלל, לא בתנחומי התבונה ולא בתגמולים שלעתיד לבוא שיקבל היחיד וכו'; אם כי ברטוב טוענת שלא בטוח שזה התיאור המתאים לו, ואי אפשר לבטל את חילוניותו, על כך מעט להלן).

את שמו של שסטוב הכרתי מזה עידן ועידנים. כי ברנר והלל צייטלין וגנסין הושפעו ממנו למדי (גנסין תרגם מסה שלו ל"המעורר") ואף, ניתן לומר, עמדו בקשרי מכתבים אתו (באמצעות צייטלין). זכורני בתור נער בן תשע עשרה עת קראתי בספריית סבתי ז"ל ספר מספרי צייטלין – שהיה תחנה חשובה בהתפתחותי הרוחנית, סליחה על הצרפתית – איך הוא מזכיר בהערכה את האיש. אבל ברטוב מרחיבה על הגותו של האיש וחושפת כך נדבך חשוב ביותר בהבנת התרבות העברית! (מלבד זה שהיא מספרת שאחותו עלתה לארץ והוא אף ביקר בארץ בשנות השלושים ונפגש, בין השאר, עם גרשם שלום, שאף המליץ על קריאתו של שסטוב לחברו ולתר בנימין!).

אדגים על קצה המזלג שתי השלכות חשובות של המחקר המקיף שלה:

1. הקירבה בין שסטוב לברנר גדולה מאד (וברטוב גם עומדת על אזכורים מפורשים של ההוגה בכתבי ברנר). ודרך ההתחבטות האם להגדיר את שסטוב כהוגה דתי או חילוני מוארת גם האופציה להאיר את ברנר, שהיה אתאיסט אדוק, אם יותר לי האוקסימורון, בכל זאת כהוגה בעל חשיבה דתית מסוג מסוים, על אף הכל.

2. תמיד הייתה ידועה הקירבה בין ברנר לאקזיסטנציאליזם (ופרופ' אבי שגיא כתב על כך ספר יפה). אבל כעת מספקת ברטוב חוליה ממשית שמקשרת בין האקלים הרעיוני שחיו בו ברנר וגנסין וחבריהם (שכלל את דוסטוייבסקי, טולסטוי, צ'כוב וניטשה) לבין האקזיסטנציאליזם הצרפתי. "החוליה החסרה" היא שסטוב שפעל, כאמור, בצרפת, ואלבר קאמי – הצעיר מברנר בשנות דור – דן בו בכתביו (אגב אורחא גם ניתן לקשר בין שסטוב והמרד שלו בתבונה לפילוסופיה הצרפתית של שנות הששים – המכונה מעט באי דיוק "פוסטמודרנית". דלז, למשל, גם כן דן בשסטוב, כך מובא בספר).

זה מחקר בהיר ונהיר ומעניין מאד לקריאה המוסיף נדבך חשוב לתולדות הרעיונות והספרות העבריים!