השאלה הראשונה ששאלתי את וולבק, כשראיינתי אותו בחמישי האחרון באירוע הסיום של פסטיבל הסופרים בירושלים, הייתה על מתכונת הריאיון עצמו. כמה מהרעיונות המעניינים ביותר שלו נוסחו בחדות מיוחדת דווקא בראיונות. והוא גם, בהתאם, כלל כמה ראיונות בקובץ המאמרים שלו בצרפתית, Interventions.
איני יודע אם הראיון שערכתי איתו כלול בראיונות מהסוג הזה, אבל אני, בכל אופן, לוקח ממנו כמה דברים. למשל, שהבריטים אמנם בעלי חוש הומור משובח, אך הם מעריכים את ההומור הערכת-יתר; כי החיים, בשורה התחתונה, כפי שאומר אחד מגיבורי וולבק, לא מצחיקים. השקפה קתולית-פסקליאנית מעניינת מאד, בייחוד כשהיא מורכבת על המתח בין האומות בעלות העבר המפואר, היריבות-ידידות.
תודה לעמית רוטברד על הצילום.
מבקר חופשי 
תגובות
חבל שלא הרחבת יותר. תודה רבה