היום לפנות ערב במשכנות שאננים בירושלים יקבל מישל וולבק, הסופר הצרפתי, את פרס ירושלים לספרות של פורום הספר הבינלאומי. אין ראוי ממנו והפרס המכובד מתכבד – כשם שהוא בהחלט גם מכבד – בהענקה זו.
היה לי הכבוד, ביחד עם פרופ' גור זק ואשת הספרות בלהה בן אליהו, להיות בוועדת השיפוט של הפרס.
ביום רביעי ארצה על הפואטיקה של וולבק ועל וולבק והפוסטמודרניזם במסגרת בית עגנון בתל אביב (פרטים כאן).
וביום חמישי אראיין את מישל וולבק במסגרת פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים (לצערי לאירוע זה אזלו הכרטיסים).
באופן אישי זה יום מרגש מאד עבורי. כפי שאמרתי אתמול למישל וולבק, אני עסוק ביצירה שלו מעל לעשרים שנה ויש לה מקום מרכזי בעיצוב האינטלקטואלי אבל גם הרגשי שלי, וכן, באופן ממוקד יותר, בחידוד תפיסת הספרות שלי ותפקידה בזמננו.
אגב, גם פרסתי אתמול בפניו את התיזה שלי שהוא סופר עברי בעצם (בלי לדעת זאת) והוא לא פסל על הסף 
מבקר חופשי 