מבקר חופשי

חג עצוב.

אבל החג הוא שלנו. וגם העצבות שלנו יחדיו.

נהיה בו עצובים בצוותא.

לא נכון שלא ניסינו להציל את החטופים. רבים מאד היו מוכנים למסור את נפשם על הצלתם – ורבים גם מסרו. נכון הוא שלא הצלחנו להציל בינתיים חלק גדול מהם. וייתכן ונצטרך לחשוב על דרכים אחרות.

לא חוכמה גדולה להיות נביא תוכחה וזעם ותורפה. חוכמה להיות נביא נחמה ותרופה.

יעקב אברמזון של ברנר ב"מסביב לנקודה" מספר לחברתו המתבוללת, יֶוָוה איסָקובנה (חוה בלומין, בשמה העברי), על חברו-יריבו, אוריאל דוידובסקי, שאינו מוצא הוד ויופי בגורל היהודי הטראגי:

"ואברמזון דיבר ברגש על דוידובסקי 'האדם היפה', ששווה הוא, כי תתוודע אליו יווה איסאקובנה ביותר, על 'מבטו של אוריאל, שמכיוון שהוא ניתן באיזה דבר, הרי מיד אותו הדבר הולך ונמס ומתבטל וערכו אובד', על אופן הבנתו ועומק־ראייתו את כל הטרגיוּת שבכל דבר ועל אי־הבנתו את היהדות ואת אי־ראותו את הטרגדיה שלה. בטרגדיה הגדולה והנוראה הזאת, אשר אין ערוך לה, דוידובסקי אינו רואה כל יופי! היהדות מעירה בו שנאה ובוז. הוא רואה בה רק השקפה בינונית, שלא התרוממה מעל הארץ ושאין בה לא העומק של ההוֹדיוּת ולא היופי הטרגי של ההֶלֶניוּת".

יש ביהדות טרגדיה גדולה ונוראה. ויש בה הרבה יופי. יעקב אברמזון בוחר להישאר עם עמו. להיות אינטלקטואל מעורב בעמו, אוהב ומוכיח, לא מנוכר. לא קוסמופוליטן סוציאליסטי כמו יוה איסקובנה. לא מטפיזיקן ניהיליסט מתבדל כמו דוידובסקי.

יש מה לבקר. יש גם מה לאהוב. ויש גם משום חינוך מוסרי גדול של היחיד המרוכז בעצמו, האינטלקטואל "האוניברסליסט" כביכול, בפנייה לאהבת ישראל.

חג שמח!

נותיר כיסא בליל הסדר לחטופינו.

נפעל להשבתם. ולמיגור אויבינו.