ההתייחסות הבינלאומית למצוקה בעזה לוקה בצביעות וכפי שכתבתי בפוסט קודם גם בהפרעת קשב וריכוז.
היא שוכחת או "שוכחת" מה קדם למצוקה הזו ומה הביא לה – טבח של כאלף אזרחים בידי ארגון שהיה ריבון אהוד ברצועה והאסטרטגיה שלו היא *בדיוק* הימלטות אחרי רצח ואונס וחטיפה והתכסות באזרחים. אף מדינה בעולם לא יכולה להסכין שאחרי שנעשה טבח כזה היא תשב בחיבוק ידיים רגל על רגל, או תשב בהרמת ידייים כשרגל מוסטת מרגל.
אבל הצביעות וחוסר הקשב אינם נוגעים רק ל*עבר*. הם נוגעים ל*הווה* ול*עתיד*: בידי חמאס, הארגון העברייני האנטי סוציאלי, האנס, הרוצח והחוטף, הבה נזכיר, מצויים יותר ממאה חטופים. לו היה "העולם" רציני היה עליו להפנות את כל תביעתו הדוחקת, את כל זעמו המוסרי, אל חמאס, שישחרר את החטופים ויביא בכך רווחה ודאית למיליוני תושבי הרצועה. לו היה הפלסטינים מעוניינים בהטבה לבני עמם היה עליהם לקרוא בקול גדול: השיבו לישראלים את החטופים! אתם הורגים אותנו, חמאס! אבל "העולם" והפלסטינים שכחו ו"שכחו" את החטופים, אשר ב*הווה* וב*עתיד* מצויים בסבל נורא ובסכנת חיים, והם הם חלק מרכזי מהסיבות להשבת המלחמה המוצדקת של ישראל.
*השיבו את החטופים עכשיו, חמאס!*
*ומנעו כך סבל מיותר מבלתי מעורבים, חמאס!*
זו ורק זו צריכה להיות סיסמת כל מי שאכפת לו מתושבי עזה.
וכל השאר הינם פשוט virtue signaling, צביעות, תעמולה פלסטינית, כסילות או נאיביות פוליטית ומחסור באהבת ישראל.
מבקר חופשי 