מטרות העל כרגע הן השמדת החמאס והשבת החטופים ותמיכה בנפגעינו בעורף. הרגשות והמחשבות העיקריים כרגע הם הדאגה לחטופים, ההתפעלות מלוחמי צה"ל האריות וניחום משפחות הנרצחים והנופלים והחטופים.
בזה יש לרכז את מלוא המאמץ.
*אחרי* שאמרתי את זה אני מבקש לומר דבר מה נוסף:
*
"ז'אנר מתגבש-מתקשח לו" – כך נפתח אחד ממאמרי ביקורת הספרות החשובים בדורנו, מאמרו מ-2000 של המבקר הבריטי-אמריקאי, ג'יימס ווד, על הרומן "שיניים לבנות" של זיידי סמית', ודרכו על מה שהוא כינה "ריאליזם היסטרי", קרי ז'אנר של רומנים אמריקאיים עבי כרס ושאפתניים, אך בעייתיים לדעתו של ווד.
כיוון שגם כעת הולך ומתגבש-מתקשח לו "ז'אנר", "ז'אנר ההתפכחות", נקרא לו, אני מעוניין לשרטט כמה קווים כלליים ל"התפכחות" הנכונה, מעין "מתווה התפכחות" ראוי.
חשוב לי לשרטט זאת לפני שה"התפכחות" תתקשה ותתקבע באופן שגוי וכיוון שלמרבה הצער יש כאלה שחושבים ש"ההתפכחות" שייכת רק למחנה היריב והם משתמשים בה כאגרוף המוטח בחזם של יריביהם הפוליטיים ומעודד את האחרונים לקרוא: "אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי".
"מתווה ההתפכחות", כלומר מה שה-7.10 לימד אותנו או מן הראוי שילמד אותנו, נוגע לכל הצדדים במאבק הפוליטי והתרבותי בישראל. בהחלט לא לצד אחד בלבד. קוויו הכלליים הם לטעמי אלה:
– בין הירדן לים לא תוכל לקום ישות פלסטינית מדינית חמושה ואסור שתקום ישות מדינית פלסטינית שלצה"ל אין גישה חופשית לשטחה. הצעתו של לפיד אתמול להפוך את עזה לשטח B נראית לי הגיונית מאד, כלומר הפיכתה של עזה לשטח בו, כבשטחי בי ביהודה ושומרון, צה"ל חופשי לפעול כרצונו ואילו הניהול האזרחי נתון בידי הרשות הפלסטינית.
אלה שסבורים שאחרי מיטוט החמאס (במהרה בימינו; וזה, כאמור, כורח עליון!) ניתן יהיה להשיב בפשטות את הרשות הפלסטינית לשם צריכים לתת מענה לשתי שאלות: א. מי ערב לנו שהרשות לא תתהפך עלינו, כפי שאכן עשתה ב-2000? האם כמה שנים שאבו מאזן יחסית מאוזן מספיקות להשכיח מאיתנו את העבר? הסקלרוזים היינו?! ב. זאת ועוד: מי ערב לנו שחמאס או דומיו לא יגברו על הרשות בעזה, שוב, כפי שנעשה ב-2006-2007?
אלו שאלות שעלו לנו בקרוב ל-1500 נרצחים והרוגים! אי אפשר לבטל אותן ב"יהיה בסדר" ואבו מאזן רוצה (כביכול) שלום וכו'. אלה שאלות כבדות משקל, כבדות דם.
למעשה, מי שחזרה, ובגדול, היא "התפיסה הביטחוניסטית" בעד אחיזה בשטחי יהודה ושומרון. היא שונה אמנם, וחשוב להכיר בכך, מהתפיסה המתנחלית, שניזונה מחזון ומאידאולוגיה ולא מהכרה בכורח ביטחוני. אך מצד שני חזרתה של "התפיסה הבטחונית" כרוכה גם באופן אירוני בהכרה שרבים מהביטחוניסטים "המקצועיים" שלנו כשלו אנושות בעבר בחיזוי הסכנות של פינוי שטחים ומסתבר שאין להם עדיפות ברורה על דמויות אזרחיות בחיזויי הסכנה העתידית.
בצד חזרתה של "התפיסה הבטחוניסטית" על חשיבות ההחזקה בשטחים, עומדת גם הצדקה מוסרית: התנועה הלאומית הפלסטינית (והספק אם יש דבר כזה בכלל גדל מאד בעקבות ה-7.10!) הכתימה את עצמה מוסרית לדורות, דבר מה שיוצר צידוק מוסרי לקריעת נתחים מאדמותיה לטובת נפגעיה.
בהקשר זה חשוב לזכור את העובדה הכנראה וודאית שפועלים שהוכנסו ארצה (מתוך תפיסה שיש להתרכך ולהקל על גורלם הכלכלי של יושבי עזה וכיו"ב) ביצעו משימות ריגול עבור חמאס. העובדה הכביכול צדדית הזו מבטאת דבר מה עמוק יותר: הפיוס עם הפלסטינים לא יקרה בדורות הקרובים, אם בכלל יקרה מתישהו. ועלינו להיות קשוחים ביותר, פשוט על מנת לשמור על ילדינו ומשפחותינו.
– אם בקו "ההתפכחות" הקודם צדק הימין, הרי שבקו הבא צדקו, ועוד איך, מתנגדי הממשלה: בנימין נתניהו צריך לעוף בהקדם. אפשר לחכות אולי כמה חודשים. אולי, לא בטוח. אבל נוכחותו הייתה הרסנית לחברה הישראלית. מלבד אחריותו לקונספציה מול חמאס (לה היו שותפים – תחתיו – עוד אנשים), היא הייתה הרסנית באופן בלבדי לו מכמה כיוונים: א. הוא המפלג הגדול, המשסה הגדול, המשסע הגדול של החברה הישראלית. מי שהטיח בשמאלנים ששכחו מה זה להיות יהודים. מי שהיה קשור להסתה כנגד רבין גם אם ביקש למתן אותה. מי שגרר אותנו לחמש מערכות בחירות מתישות, מפלגות, משסעות. ב. הוא המנהיג האנטי ממלכתי הבוטה ביותר שהיה פה, במלחמתו חסרת המעצורים והנוגעת בדבר נגד מוסדות הממלכה: המשטרה, הפרקליטות, מערכת המשפט, "הפקידים", השירות הציבורי, מערכת הביטחון. בלי קשר לכך שהמוסדות הללו צריכים ניעור ותיקון וכולי. גישתו של ביבי פשוט מסכנת אותנו כי היא מערערת מן היסוד את אושיות הממלכה. ג. הוא המרקיב הגדול, כלומר מי שהנהיג מערכת שבה אתה מקודם לפי נאמנותך ל"שמש העמים", למנהיג, ולא לפי כישוריך. מערכת עצומה של נפוטיזם ושחיתות שלטונית פרחה בעידודו, מערכת רקובה שמבטא נאמנו דוד אמסלם והתגלתה במלוא כישלונה בטיפול האזרחי במפוני העוטף. ד. הוא השקרן הגדול: מי שהרגיל את האומה לכך שלא צריך לומר אמת, לכך שקול בריטון סמכותי הוא תחליף לנקיטת אמצעים ממשיים לביטחון. זו השחתה של אתוס אמירת האמת, אתוס שהוא, בפשטות, בנפשנו. בלי לדבר אמת אינך יודע מה המצב לאשורו ומה יש לעשות על מנת לתקנו. בנוסף, אינך מאמין עוד לאיש מאלה שאמורים לעמוד לצדך. לא לחינם אי אמירת אמת בתחקיר צה"לי חמורה כל כך. האמת היא ההתחלה של ההתמודדות עם המציאות. השקר ממסך את המציאות. וראינו מה פירושו של דבר מיסוך מציאות ב-7.10.
ברור שראשי מערכת הביטחון יתפטרו גם הם בעוד כמה חודשים, כשוך הקרבות. הבעיה היא שלהם ולנו זה ברור – אבל לנתניהו עז הפנים הדבר כנראה עוד לא ברור לגביו הוא! ניכר שהביביסטים העיקשים ועזי הפנים כמנהיגם, כמו מאמיני שבתאי צבי אחרי התאסלמותו, כמו מאמיני סטלין אחרי נאום כרושצ'וב בוועידה ה-20 שחשף את פשעיו, מנסים למסגר את ה-7.10 ככישלון "הפקידים", אנשי מערכת הביטחון בלבד, ולנקות כליל או כמעט כליל את אלילם. בלתי נתפס – ולא יעבור.
– עוד רכיב שבו צדקו לגמרי מתנגדי הממשלה בחודשים האחרונים: החברה החרדית חייבת – חייבת! – להשתנות. לא מדובר רק בהצטרפותה למאמץ הלאומי בהתגייסות או בשירות לאומי. כמובן, כולנו נוכחנו עד כמה זה קריטי, עד כמה חסרות ידיים הן בצבא, הן בסיוע חקלאי הן בסיוע אזרחי בשעת חירום. ולא רק זאת: מודל צבא העם חיוני לשימור המורל הגבוה שלנו.
אבל לא פחות חשוב, ולטעמי אף הרבה יותר חשוב, הוא סוגיית לימודי החול ("הליבה") של התלמידים במוסדות החרדיים. איננו יכולים להרשות לעצמנו שמיליון כעת, ובקרוב שני מיליון וכן הלאה, מאזרחינו, יהיו חסרי השכלה מודרנית. זה עניין הישרדותי! האירנים מקדמים מאד את ההשכלה הגבוהה שלהם והיא משמשת אותם במזימתם להחלשתנו ולהכחדתנו (אל לנו לזלזל בהצהרתם על כוונתם זו!). אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שעשרות אחוזים מהאוכלוסייה שלנו יהיו בְערים גמורים, כמו איכרים בימי הביניים, עשרות אחוזים ובהם בעלי יכולת שכלית גבוהה ביותר, שיכולה להירתם למאמץ להפוך את ישראל לחברה משגשגת או אף ישירות להירתם למאמץ המחשבתי המלחמתי. אני מכבד את לימוד התורה. אני אף אוהב מאד את לימוד התורה. אבל משום "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" חייבים החרדים להיפתח למודרנה המדעית, בלי, חלילה, לפגוע באורחות חייהם הבסיסיים. כי בנפשנו הדבר!
ואם להזכיר שוב את חטאי נתניהו: הוא בלם את כניסת לימודי הליבה לחסידות בעלז, החסידות השנייה בגודלה, ערב הבחירות שעברו, בגלל שיקולים פוליטיים שלו! כלומר, הוא בלם צעד אסטרטגי לטובת ישראל על מנת להגדיל את סיכויי ההיבחרות שלו!
– קו "התפכחות" נוסף נוגע הן לימין והן לשמאל. לדעתי לא תוכל לעבור בעתיד, ואסור שתעבור בעתיד, הכרעה עתירת השלכות לגורלה ואופייה של ישראל ללא רוב מיוחס, של שמונים מנדטים, נניח. איננו יכולים להרשות לעצמנו פילוג כזה.
כמובן, כך הדבר בכל הנוגע ל"מהפכה המשפטית", שבעיקשות רחבעמית של צעירים טיפשים דבקו בה בפנטיות נציגי הממשלה ושיסעו את העם.
אבל כך יהיה, לפי תפיסתי, גם בכל הנוגע לפינוי עתידי של התנחלויות (אם יעמוד על הפרק). איני מדבר על פינוי מקומי של מאחז לא חוקי שנבנה על קרקע פרטית (כאן כולי עלמא צריכים להסכים לפינוי, כולל בימין העמוק; כך מצווה המוסר היהודי). אבל ברי לי שלא נוכל ואף אסור לנו להכריע הכרעה מדינית כדוגמת ההתנתקות ללא רוב מיוחס כזה. אי אפשר להכריע הכרעות כאלה על חודו של קול או ארבעה או אף עשרה. נקודה. והסכמה על כך שהכרעות בסיסיות בנוגע לישראל צריכות להתקבל ברוב מיוחס נראית לי פרי שימוש בשכל ישר הישרדותי.
אך הסכמה על כך אינה בלתי קשורה, לדעתי, גם במחיר הדמים שמשלמים יוצאי הציונות הדתית במלחמה הזו. זו שעתו הנוראה והיפה של עם ישראל, וגם של הציונות הדתית.
מבקר חופשי 
תגובות
על רוב הדברים כאן אפשר בהחלט להסכים משני הצדדים. ואני רוצה להוסיף עוד פריט התפכחותי שמיועד לאנשי ה"מחאה":
אולי במחשבה שנייה, מישהו יקום ויודה בפה מלא שזה אכן לא היה לגיטימי להכניס את כוחות הביטחון לפוליטיקה ולחתור להרס הנכונות והמוכנות שלהם לשרת את המדינה? כדוגמה בולטת, אחת "המשפיעות" הגדולות הבטיחה שחור על גבי טוויטר שבספטמבר נתניהו יישאר בלי צבא. אז באוקטובר, כל תושבי עוטף עזה נשארו בלי צבא.
מעניין אם מישהו מאלה שבחרו בדרך הזאת מתכוון להרגיש חרטה כנה בנושא ולשנות את דרכיו.
נ.ב.
אין ספק שנתניהו לא צריך להישאר בתפקידו אחרי מחדל כזה. אבל את התביעה שהוא יתפטר עכשיו ומיד קשה לקחת ברצינות, כשהיא באה מאלה שכל האידאולוגיה שלהם מתמצה כבר שנים בדרישה שהוא יתפטר, ורק התירוץ מתחלף בתדירות מסחררת. אלמלא מסע הצלב הזה, שבו ביבי משמש בתפקיד העמנואל גולדשטיין של השמאל הישראלי, הוא היה יוצא מחיינו באופן טבעי כבר מזמן.
כל הכבוד לך ,אריק, על הניתוח המעמיק והמעניין.
הייתי שמחה לראות את החרדים נרתמים לעזור לחקלאים, כמו שנרתמו להכין אוכל .
תמיד הבנו שעליונותנו היא בלימוד ובמדע, האוניברסיטה והטכניון הוקמו לפני שהיה לנו צבא, ומחקר לא יכול להתקיים ללא מתמטיקה ואנגלית. לא לחינם הוקם רפאל במסגרת הצבא.
איננו חיים במנותק מהעולם, ואינטרסים בינלאומיים, דתיים, כלכליים פועלים באזור המעבר מאפריקה, אסיה לאירופה.
יש חובה להתנתק קצת מהבועתיות הכלכך יהודית ולא ישראלית העולה מדבריך.