מבקר חופשי

להיות ממוקדים.

החמאס מכנה את שדרות וקיבוצי עוטף עזה "התנחלויות" ("ההתנחלות הציונית שדרות"). זה ארגון רצחני שאינו מכיר בזכותנו לחיות פה באופן ריבוני בכל קונסטלציה.

זה לא על 67 ואפילו לא על 47 ולא על 37 (וועדת פיל). אם כבר, זה על 17, נגד הצהרת בלפור. נגד כל ריבונות יהודית על שטח כלשהו בארץ ישראל.

בחוטפי ורוצחי נשים וילדים יש לטפל כבחוטפי ורוצחי נשים וילדים.

בחוטפי ילד מבועת שזועק לאמו "אמא, הם הולכים להרוג אותנו?!", יש לטפל כבנאצים.

אחרי שנמגר אותם, אחרי שנדאג באופן המיטבי ביותר לשבויינו, אפשר לחזור למלחמות האחרות.

אכן, אנחנו עושים מעשי עוולה ביהודה ושומרון של גזלת קרקעות ודחיקת אוכלוסייה משטחים המגיעים לה (ובאופן פחות סיסטמטי: פרעות ללא הבחנה בין צדיק ורשע וכתגובה לרצח יהודים, חשוב לציין, פרעות שרובן של פגיעה ברכוש, החמורה מאד גם היא, וחלקן של פגיעה בנפש, שאין לה מחילה). אכן, אני מקווה שנוכל לחלק את הארץ בקונסטלציה מסוימת (כמובן, לנוכח הניסיון המר, עם נוכחות צבאית שלנו לדורות קדימה; הפלסטינים הפסידו את זכותם לריבונות צבאית מוחלטת בשטח שיוקצה להם) – זהו המעשה הציוני ביותר. קרי, השגת בית לאומי בארץ ישראל ובו רוב יהודי, דבר מה שגם מאפשר לשמור על דמוקרטיה, לא מושלמת, אבל טובה דיה. כל ההתנחלויות המבודדות, כל העירוב לאין היתר בינינו לבין האוכלוסייה הפלסטינית הוא מעשה אנטי-ציוני.

אבל – זה אחרי.

ולהבדיל, אחרי שנמגר את החמאס, נוכל לחזור למלחמת התרבות הלא אלימה אך החיונית שהתחוללה בחברה הישראלית בחודשים האחרונים. החברה הישראלית צריכה לברר את קוויה האדומים אם היא רוצה להמשיך יחד ומסתבר שיש גם לציבור הליברלי קווים כאלה. טוב מאד! יהיה זמן להאשמות ויש, לטעמי, בהחלט את מי להאשים, מי שבעיוורון ובהתעלמות מכל האזהרות הוליכו אותנו לשידור חולשה כזו שאיפשרה לאויבינו לטעות בנו כך. וכמובן, הכישלון הצבאי האדיר.

אבל – זה אחרי.

כעת, אני מצפה מראש הממשלה להקים ממשלת אחדות לאומית. אין חובה מבחינתי שיסולקו סמוטריץ' ובן גביר, אך יש חובה, כמחווה רבת משמעות, לדבר על דחיית כל פעולה בדבר ההפיכה המשטרית לפרק זמן של שנים הלאה.

וכעת להתמקד.

להציל ככל שניתן את שבויינו,

לחסל את אויבינו.