אפרופו הסיבוב הנוסף שעושה אמסלם דוד על יחסי אשכנזים ומזרחים (ויש גם סדרה, כך אומרים):
אחד ההישגים של "קופה ראשית" – שניתן כבר לטעון שקיבעה את מעמדה בבטחה בכותל המזרח (!) של ההומור הפופולרי הישראלי לדורותיו (והכרה עצמית קריצתית בערכה, הייתה בהתייחסות האדישה של כוכבה הקופאית לסרטון של החמישייה הקאמרית, בכיכובה של קרן מור, סרטון שמראה לה שירה) – הוא כמובן דמותה של אותה כוכבה.
כוכבה שביט הקופאית (בכיכובה של קרן מור), סמל ה"ערסיות" וה"פרחיות" הגדול ביותר בתרבות הישראלית בשני העשורים האחרונים, מי שקראה לביתה סיטל (כהלחם של כו— – על) – למעשה, גם הפרעת אישיות מהלכת – היא רומנייה עם סבתא מווינה.
"קופה ראשית", בהיותה הומור פופולרי, אמנם משחקת עם סטיראוטיפיים עדתיים (אמנון טיטינסקי, בכיכובו של דב נבון, פרופסור להיסטוריה שחי עם אמו, קמצן חולני), אך מסבכת בכוונה את הסוגייה. מלבד כוכבה, למנהלת, שירה שטיינבוך (נועה קולר), שאכן מיוחסים לה סטריאוטיפים אשכנזיים, יש מנהל משלה, איש עדות המזרח למהדרין, אביחי גרציאן (משחק נהדר של יגאל עדיקא).
גם דמותו של המזרחי הרשמי בסדרה, נסים שמעוני הקצב (יניב סוויסה), הדמות האהובה עלי בסניף ובסדרה, הופכת את הזהות המזרחית למורכבת יותר מאשר בתיאורים שטחיים שלה. בין היתר בגלל סובלנותו ביחס לראמזי ("הוא כולו נשמה", בפרק בו התקבל חבר לה פמיליה לעבודה בסופר) וביחס לבחירותיו של בנה של כוכבה, אוצר, שכוכבה לא מקבלת את ההומוסקסואליות שלו בגלל האירוניה העצמית שלו ביחס לנושא זהויות בכלל, שהתבטאה באחד הפרקים בהמצאת שורשים חלבּיים (לצורכי אמתלת התבטלות כלשהי), על קיומם תהתה כוכבה והוא ענה לה: "יש בכלל דבר כזה?!".
ולמי שסבור שהסדרה עושה עוול לעולים מברית המועצות לשעבר בדמותו של אנטולי הקצב (הדמות האהובה עלי אחרי ניסים; דניאל סטיופין), לא מבין שאנטולי הוא מחדש השפה העברית בדורנו.
יאללה הולך לתפוס נומה.
תודה רבה שבת שלום!
מבקר חופשי 