מבקר חופשי

למרות ההשפעה הניכרת של זבאלד וברנהארד, למרות ריבוי השימוש בפרדוקסים ובאוקסימורונים שהופך להיות כמעט מכאני, למרות היחס המתבטל ביחס לשירה שגובל בקיטש-לאנינים, הרי שהנובלה הזו – העוסקת בזיכרון מאוחר של תלמיד ממורה בלתי נשכח לספרות שלימד באוניברסיטה העברית ב-1987 קורס אחד ויחיד על "הציפור העברית", כלומר על הציפור בשירה העברית – הנובלה הזו מוזיקלית ואנינת ניסוח, אינטליגנטית שלא במתכוון (כלומר, חושפת את האינטליגנציה כמו בעל כורחה), מלנכולית בעצבות אמת, של אנשים מעודנים, מעבר למלנכוליה שאולה שגם היא נוכחת כאן, ואולי מעל הכל מגלה תשוקה אמתית לבריחה מהזוהמה של חיי ההווה הישראליים, מהשאון של מה שמכונה "אקטואליה", מגלה כמיהה לעולם רוח נישא ועדין. יש כאן כוח רוחני אמתי, בקיצור, וזה דבר מה נדיר.