מבקר חופשי

תגובות

• vered friend  ביום אוגוסט 31, 2012 בשעה 10:34 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  אבל לא יכול להיות שההפתעה נבעה מהגילוי שהגיסה יודעת (וקודם הוא היה בטוח שאינה יודעת)? האם אין לאנשים הבעת הפתעה כשמתגלה עליהם משהו שהם לא מעוניינים שיתגלה או לחלופין ברגע הראשון הם עושים את עצמם מופתעים באופן אוטומטי, אפילו בלי שהמודעות מביאה אותם להחליט לפעול כך, במטרה לשלול את הגילו , לעשות את עצמם לא יודעים, כאילו "מה פתאום! זה לא נכון".   האם תוכן הסדרה אינו מזכיר את weed ? ואת תוכנן של סדרות רבות שבהן אנשים מהמעמד הבינוני, כלומר מה"שורה", עוברים לעסוק במיני פשעים או פעולות לא לגיטימיות כמו למשל בעקרות בית נואשות. אגב את הכל הסדרות הללו לא ראיתי, זו רק הארומה שעולה מהן למי שעובר בסלון בזמן שאחרים צופים… למה בכלל דנת את עצמך לראות סדרות אמריקאיות…?! איכס

• לי  ביום אוגוסט 31, 2012 בשעה 11:49 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  חשבתי שאתה הולך לכתוב על הנאום של קלינט איסטווד בכנס המפלגה הרפובליקאית – חתיכת רגע בטלוויזיה האמריקאית 🙂

• אריק גלסנר  ביום אוגוסט 31, 2012 בשעה 12:03 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  הערה טובה, ורד. הרושם שלי היה שזה תוכנן להיראות כהפתעה על עצם העובדה ולא על זה שהגיסה יודעת. זה אכן דומה ל-weed ומעניין לחשוב אם יש סיבה מהותית לכך שהטלוויזיה ייצרה שתי סדרות דומות כאלה (יוצר הסדרה טען ששמע על weed רק אחרי שסיים לכתוב את הסדרה).

• גיל  ביום אוגוסט 31, 2012 בשעה 5:34 PM

  קישור לתגובה | להגיב

  נטפלת לעניין שולי למדי. הסדרה הזו מהפכנית, שוברת מוסכמות, מטלטלת, מותחת עם שחקנים מעולים ותסריטים מדויקים. לא במקרה היא נחשבת לסדרה הטובה ביותר בטלביזיה בשנים האחרונות וזוכה לשבחים מקיר לקיר.

• רון  ביום ספטמבר 4, 2012 בשעה 8:34 AM

  קישור לתגובה | להגיב

  באמת נטפלת לעניין שולי.
  הסידרה הזו גדושה מניפולציות שקופות (קרי כאלה שאני מזהה מבלי להתעסק בחיפוש אקטיבי) וצירופי מקרים בלתי מציאותיים בעליל שמאפשרים להייזנברג להתקיים עוד פרק.
  בעונה הראשונה המינון עוד היה נסבל, אבל מהשניה ואילך בכל פרק יש איזה 'כמעט' כזה, נס פלאי, שמקריב את הריאליזם שהדמויות מנסות לבנות על מזבח הריגוש.
  חוצמזה, סקיילר היא גם דמות ממש מעצבנת וגם משוחקת ממש רע.
  נשברתי בתחילת העונה השלישית.