הערה על המינגוויי ופיצג'ראלד (שני סוגים של גבריות)

הנה כאן

מאת אריק גלסנר, בתאריך מרץ 13, 2012 בשעה 12:46 AM, בקטגוריות עובר ושב. 7 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תמונת הפרופיל של מרית בן ישראל מרית בן ישראל  ביום מרץ 13, 2012 בשעה 9:25 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    למה שם ולא פה?
    ואין כמו פיצ'ג'רלד.
    את קסמו של המינגווי מעולם לא הבנתי.

  • תמונת הפרופיל של אריק גלסנר אריק גלסנר  ביום מרץ 13, 2012 בשעה 10:24 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    תודה, מרית, על תגובתך.
    לגבי הפרסום שם: חלק מהבלוג שלי חוזר להתפרסם שם מסיבות שונות. הבימה מפוצלת – אבל הכותב עצמו לא מתפצל.

  • תמונת הפרופיל של מירי מירי שחם  ביום מרץ 13, 2012 בשעה 9:33 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    יפה. מגלומניה מול מלנכוליה, במילים אחרות מעורערות מוחצנת מול מעורערות מופנמת, במילים עוד יותר אחרות פרקסיס גברי מול פרקסיס נשי. ככה זה.

  • תמונת הפרופיל של אריק גלסנר אריק גלסנר  ביום מרץ 14, 2012 בשעה 12:07 AM
    קישור לתגובה | להגיב

    במובן מסוים את בהחלט צודקת.
    אך למרות שאני מזדהה, כאמור בפוסט, פי אלף עם פיצג'ראלד הנשי, המקרה של המינגוויי ממחיש גם עד כמה אפילו הגברים-גברים ראויים גם הם לחמלה 🙂

  • תמונת הפרופיל של עינת אלוני עינת אלוני  ביום מרץ 16, 2012 בשעה 6:53 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    קטונתי מלדבר על פיצג'ראלד, קראתי רק את "גוטסבי הגדול" וגם זה בגלל המלצה של המינגווי מאחת הרשימות שלו. לדעתי יש חטא מסויים, ומאד נפוץ, להתבונן בכתביו של המינגווי רק באמצעות פילטר הגבריות. החיבור שלו ככותב עם הטבע הוא אחד מהעשירים, מגרים וחושניים שקראתי, היכולת שלו להתבונן על תרבויות בעולם: מלאה בכבוד ומעוררת סקרנות – כל אלו הופכות אותו לסופר גדול, בעיניי.

  • תמונת הפרופיל של אריק גלסנר אריק גלסנר  ביום מרץ 16, 2012 בשעה 7:41 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    לעינת – אכן מהדיון המצומצם מאד שלי בפוסט הזה נוצר אולי הרושם שהמינגוויי הוא סתם איזה גבר-גבר מנופח וחסר ערך שנקלע לספרות במקרה, במקום לאגרוף. לא זו עמדתי וכוונתי ויש הרבה לדבר בשבח הפרוזה שלו.
    עם זאת, היצירה הגדולה ביותר של המינגוויי היא, לטעמי, "וזרח השמש"; זו יצירה גדולה מאד, וזו גם יצירה שבמרכזה גיבור אימפוטנט, ולמעשה גיבור פיצג'ראלדי…
    "למי צלצלו הפעמונים?", "הקץ לנשק" ו"איים בזרם" ועוד כמה יצירות שאיני זוכר לא הותירו בי רושם גדול ממש, אם כי גם בהן היו צדדים מרשימים.

  • תמונת הפרופיל של עינת אלוני עינת אלוני  ביום מרץ 16, 2012 בשעה 9:22 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    הי אריק. כמובן וכמובן – הדיון עוסק בתחום מצומצם וההצרה מתבקשת. אבל – אני שמה לב שבאופן כללי הדיון בהמינגווי הרבה פעמים נשאב ונשאר במקום הצר הזה, ובאמת יש ערפל מאד מצ'ואיסטי מעל העלילות בספריו. רק אומרת, במן כוכבית הערת שוליים – הוא לא רק נרטיב של גבריות שהתרסקה.

כתיבת תגובה