הציונות הדתית והמחאה – מכתב גלוי

הקישור למכתב מופיע בתגובה הראשונה.

מאת אריק גלסנר, בתאריך אוגוסט 18, 2011 בשעה 12:02 PM, בקטגוריות עובר ושב. 5 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תמונת הפרופיל של אריק גלסנר אריק גלסנר  ביום אוגוסט 18, 2011 בשעה 12:03 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    הנה הקישור,
    http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaskf

    • תמונת הפרופיל של דרור דרור  ביום אוגוסט 23, 2011 בשעה 2:36 AM
      קישור לתגובה | להגיב

      אתה יכול לתת הסברים סוציולוגיים לכך שציבור או קבוצה מתנהגים בצורה מסויימת, אתה יכול להסביר מבחוץ למה הצינוות הדתית לא מצטרפת למחאת האוהלים. מה שלא לגיטימי לעשות הוא לכתוב מכתב לציבור ולהטיף לו להצטרף למחאה.
      הציבור מורכב מאנשים, אנשים עם לבבות ומוחות, אנשים שצורכים תקשורת ומגבשים דעות, אם אתה רוצה לשכנע אנשים להצטרף אתה יכול לתת טיעונים (קו טיעון יעיל במיוחד היה יכול להיות ביסוס הקייס של המחאה ואחר כך הוכחה שהמחאה אכן מועילה לקייס הזה ובתור בונוס לוודא שהנזקים הצדדיים שלה לא גדולים מהרווח הפוטניצאלי) בזכות ההצטרפות למחאה. אבל לכתוב כאילו ציבור שלם אמור להצטרף כעדר למחאה רק כדי שלא יגידו שדת שווה קפיטליזם או שכיבוש שווה ניאוליברליזם, זה כבר מוגזם.
      אנשים צריכים להצטרף למחאה אם הם חושבים שהיא נכונה, חכמה ומועילה, לא בגלל שהם שייכים לזרם שחייב להראות שהוא בסדר ואכפת לו. אגב, המכתב אופייני לבוגר הצינות הדתית, סוג של חשיבה על הציבור כאילו היא מפלגה גדולה שצריכה להוכיח את עצמה ולא כאוסף אנשים בעלי דעה עצמאית.

      • תמונת הפרופיל של איה איה  ביום אוגוסט 23, 2011 בשעה 1:13 PM
        קישור לתגובה

        מילא ההטפה. מה שמטריד במאמר הזה הוא הטיעון המעגלי המבדח. שאם המתנחלים ייצטרפו למחאה הם יסירו מעליהם את החשד שיש קשר ביניהם לבין העמדות הניאו-ליברליות המיוחסות להם, כלומר בין הניאו-ליברליזם לאפרטהייד המתנחלי. אבל המתנחלים לא הצטרפו למחאה בדיוק משום שהם ציבור בעל עמדות ניאו-ליברליות ממדרגה ראשונה ! הצטרפות כפויה רק לשם הסרת חשד לא תעזור. ועובדה שהם לא עושים זאת אפילו סתם בשביל "הרושם". המתנחלים חיים על אדמה שלא שייכת להם בכוח בשם הכוח ובזכות הכוח. הם מנצלים את החלש. אי אפשר לעוות את המציאות העובדתית הזאת עם המחאה או בלי המחאה. כואב הלב, גלסנר מטיף לציבור המתנחלים בלהט של אחד שנטש וסוחב אשמות משני הכיוונים.

  • תמונת הפרופיל של אריק גלסנר אריק גלסנר  ביום אוגוסט 23, 2011 בשעה 1:46 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    לאיה, הטיעון כלפי המתנחלים אינו שונה מהטיעון שניתן לטעון ביחס לגבולות 48'. האדמה לא "שייכת לנו" בשני המקרים באופן דומה. כלומר, דין יפו כדין שילה. אבל המסקנה שאני מסיק מכך אינה פוסט-ציונית מחד גיסא (כל הפרוייקט הציוני הוא קולוניאליסטי וכו') ואינה ימנית מאידך גיסא (זכותנו על הארץ; ואכן, הכוח הכריע היסטורית וכו'). אני לא קונה את הדמוניזציה של המתנחלים שנעשית בשמאל.
    לעניין האשמה – אני מנסה לשכנע ולעתים חולק מרה. אבל בצד גילויי כוחנות ואטימות בציבור המתנחלי יש גם קולות אחרים, ואליהם ולהם אני כותב.
    לדרור – יש אמת בדבריך על כך שאני כותב לציבור וזה אופייני לבוגר הציונות הדתית. אכן, ייתכן והציונות הדתית עברה הפרטה – או ראיפיקציה – כמו החברה בכללותה.
    לגבי טיעונים בעד המחאה באופן כללי – התבטאתי בעניינם בכמה מקומות. במכתב הזה ניסיתי לעודד את הכוחות שכן קיימים בציונות הדתית והמתלבטים בקשר למחאה הזו.

  • תמונת הפרופיל של איה איה  ביום אוגוסט 23, 2011 בשעה 2:08 PM
    קישור לתגובה | להגיב

    לאריק,

    48' נמצאת לפני-הספירה. בזה מדובר כשמכריזים על שתי מדינות לשני עמים. לכן הספירה מתחילה ב-67.

    לא עשיתי ואני לא עושה הכללות למתנחלים (אצלנו במשפחה הרבה דתיים ימניים מהציבור המתנחלי ולכן אני לא אוהבת את ההכללות עליהם בעצמי). כשאני אומרת שהם מחזיקים בעמדות ניאו-ליברליות זו אבחנה וסימון. לא הכללה. זו אמירה לגיטימית לגמרי ולא גינוי.

    לפי הספירה, מאז 67 המתנחלים יושבים על שטח לא שלהם, לא משנה אם לפי החוק הבינלאומי או הישראלי – מדובר בשטח כבוש. מדובר בניצול באמצעות כוח של חוסר האונים של החלש. פשוט מאוד

כתיבת תגובה