מבקר חופשי

בעקבות הפוסט המעניין של אסתי http://www.notes.co.il/esty/41067.asp שהתייחסה לפוסט שלי (אבל הוא מעניין גם בלי קשר… (~:  ), ריכזתי כאן כמה דברים שכתבתי בהזדמנויות שונות ובבימות שונות על הנושא המורכב של ביקורת הספרות:

http://www.notes.co.il/arik/39656.asp

http://www.notes.co.il/arik/39893.asp

http://www.notes.co.il/arik/39651.asp

http://www.notes.co.il/arik/39652.asp

http://www.notes.co.il/arik/40352.asp

http://www.notes.co.il/arik/39949.asp

http://www.notes.co.il/arik/39649.asp

מבקר הוא מקצוע שקל להשליך עליו השלכות מסוגים שונים. קל וחומר שקל לעשות זאת על מי שמבקר ספרות מקור במקום קטן וצפוף כמו ישראל.

האמת היא, שכשאני נתקל בספר ישראלי טוב מאד אין שמח ממני כי אני מרגיש שהספר מאשש את הבחירה שלי לקשור את עולמי המקצועי במדיום ראוי (מלבד השמחה שנובעת פשוט מזה שאני יכול לשלב הנאה ועבודה).

אבל הספרות הישראלית היום, לצערי, אינה מרשימה. ואם לא תהיה ביקורת שתאמר את זה – היא גם לא תהיה.

עבודת הביקורת בעולם העכשווי אינה עבודה של אדם אחד, מבקר אחד. על מנת להתמודד עם שפע הספרים הרואים אור צריך לדבר על "מערך ביקורת". רק עבודת צוות של מבקרים – שכמובן חולקים זה על זה וכו' – תוכל להפוך את הספרות הישראלית ל"סצינה". כלומר, מקום חי ובועט (כפי שכיום הנן סצינות הקולנוע והמוזיקה הישראליות). כיום אין "סצינה" בספרות הישראלית. יש כשרונות ספורדיים, שלא זוכים מספיק למיקוד מבט, ויש ים ים גדול של ספרות לא מרווה.