מבקר חופשי

הזיקוקים חסרו לי אתמול.

מותר לומר את זה בלי להיחשב לפשיסט?

יש בהם משהו מרהיב, יוצא דופן, צבעוני, משמח ובקיצור – ח-ג-י-ג-י (כמו ב"חגיגות יום העצמאות").

ייתכן שלמרות כל זאת בכל זאת טוב לבטלם – בגלל הפגיעה בהלומי קרב.

קראתי מאמר אחד של מי שסובל מהזיקוקים בגלל עברו כחייל קרבי. אבל אפילו כותב המאמר, העיתונאי חיים הר-זהב, הבליע במאמרו, המתנגד לזיקוקים, אפשרות לפשרה: קביעת שעות ברורות המוקצות לזיקוקים על מנת לאפשר לסובלים מהם להתכונן אליהן.

הנה הפיסקה הרלוונטית ממאמרו ב"הארץ":

"בחברה כזאת הוויתור על הזיקוקים, או למצער קביעת זמן אחד אחוד בכל הארץ שבו ניתן לירות זיקוקים ואין בלתו (כך שאנשים יוכלו להתארגן ולהתכונן רגשית לקראת זה, כמו בצפירות הזיכרון), אמור להיות עניין מובן מאליו."

אני חושב שהזינוק של כמה מדוברי הימין המובהקים נגד ביטול הזיקוקים נובע מאינטואיציה עמוקה. אכן, יש בביטול הזה דבר מה "שמאלני" ו"פרוגרסיבי".

לאו דווקא בהיותו אנטי-לאומי או בהיותו נובע מתשומת לב לחלשים בחברה (מופרזת, לדעת הימניים, שימניותם זו, לפעמים, מעבירה אותם על מוסריותם האנושית הפשוטה).

אלא התמיכה בביטול הזיקוקים היא "שמאלנית" ו"פרוגרסיבית" בהיותה אנטי-הדוניסטית, אנטי-שמחת-חיים.

אכן, אני חושב שיש גל מוסרני, קלוויניסטי ושונא חדווה וחיים באופן עמוק באגפים מסוימים של מה שמכונה היום "שמאל" ו"פרוגרסיביות".

מה שלא אומר שהם לא צודקים (לא בהשקפת העולם הכללית), בסוגיית הזיקוקים כבסוגיות אחרות. גם פוליטיקת האקלים של הפרוגרסיביות מוּנעת בחלקה ממניעים כאלה, אנטי-הדוניסטיים ואנטי-שמחת-חיים. דבר מה שגרם לרבים להתעלם מאזהרותיהם ולראות בהם איזה "קטע שמאלני" (כמו שהתבטא פעם ינון מגל). אבל מה לעשות וכנראה המעצבנים האלה צדקו. גם גל הצמחונות נולד (בחלקו!) מגל כזה אנטי-הדוניסטי וכזה שלא יודע ליהנות מהחיים. מה שלא מבטל את הטיעון המוסרי של הצמחונים.

בקיצור, לגופו של עניין ולשנה הבאה: אני בעד הפשרה שהעלה הר-זהב בעניין הזיקוקים.

חג שמח!