הרומן הטוב ביותר של 2008 (עד כה; יש מתמודד אחד נוסף באופק) אינו בכלל "רומן".
"קאמי וסארטר", של רונלד ארונסון (תרגום: רפי קינן), מגולל את פרשת יחסיהם האישיים, אהבתם ושנאתם, האישיות והרעיוניות, של שניים מהאישים הדגולים של המאה שחלפה (ומאחרוני האישים הגדולים הצרפתיים; שאחריהם בא המבול העכור, של אינטלקטואלי שנות ה – 60).
ארונסון אינו מכריע במחלוקת בין הענקים, אמפטי וביקורתי כאחד כלפי שני הצדדים (ואכן, שני הצדדים ראויים להערצה; סארטר, שאני מבכר את קאמי, כאדם פוליטי, על פניו, מרשים אותי יותר כסופר והוגה), פורש בעמקות את המחלוקת הפוליטית-פילוסופית-מוסרית ביניהם, ביחס לסוגיות הגדולות של תקופתם (שאינן שונות כל כך מהסוגיות הבולטות של תקופתנו, בייחוד בישראל, כפי שאפשר לסבור בטעות): היחס לקומוניזם וסוגיית הקולוניאליזם באלג'יר.
זה רומן, רומן גדול.
זהו, בעצם, קודם כל, אפוס: כי מדובר בשני ענקים, טיטאנים. שני חתני נובל (סארטר הרי סירב לקבל את הנובל, במחווה עתירת-הקלאסה ביותר של המאה ה – 20). שני אנשים גאוניים ומוסריים באופן קיצוני, שלא נעדרו חולשות ופגמים, בדיוק כמו הגיבורים האפיים הגדולים.
זהו רומן פילוסופי גדול: עימות רב השראה ומזעזע, המזכיר את העימותים בפוליפוניה הדוסטוייבסקאית, או ברומן פילוסופי של תומס מאן; עימות, למשל, בין איש הספרות לפילוסוף (ארונסון מתעכב על התחושה ההדדית של קאמי וסארטר, ששלחו ידם בפילוסופיה וספרות כאחת, שהראשון הנו סופר יותר מפילוסוף, בעוד השני פילוסוף יותר מסופר); למשל, עימות מרתק בין הצרפתי השורשי "השמאלני", סארטר, ל"מתנחל", קאמי (צרפתי יליד אלג'יר).
וזה גם רומן ריאליסטי גדול. עתיר אירוניות. למשל: סארטר, בן הבורגנות הגבוהה, התומך בקומוניזם, לעומת קאמי, בן מעמד הפועלים במקור, המנסה לבסס רעיונית שמאל עצמאי, אנטי-קומוניסטי, והסובלני כלפי הדמוקרטיות הבורגניות המערביות. זהו רומן ריאליסטי מצוין, כי האישי והפילוסופי בו כרוכים לבלי התר: למשל, במכתב הפרידה הארסי הפומבי של סארטר לקאמי, שהיה שיחת היום בפאריז של 1952, שיחת החודש, שיחת השנה. למשל, באפיזודה הקשורה בסימון דה-בובואר, שהציעה לקאמי להיות מאהבתו ונתקלה בסירוב, ושהפכה – לאו דווקא משום כך! – לאויבת הגדולה של קאמי. זהו עימות בעל תחתית אפלולית בין סארטר המכוער (אף בעיני עצמו) לקאמי יפה התואר (שניהם, אגב, רודפי, ומשיגי, שמלות אובססיביים). בין המטאור הספרותי, שנקטעו חייו באבם, לבין הפילוסוף, שהתפרסם בגיל מאוחר יחסית, והגיע, שבע ימים, סמוך לגבורות. בין התלמיד הפוליטי (סארטר), שהיה תלמידו של קאמי בזמן מלחמת העולם השנייה בה היה קאמי פעיל מרכזי ברזיסטנס, שהפך להיות מורה פוליטי בעוד המורה עצמו, קאמי, נסוג הצדה מתפקידו.
זהו ספר הדן בסוגיות עמוקות מכל עומק: מהי עמדה מוסרית, מה טיבה של האינדיבידואליות, מה מהותה של ההיסטוריה ומה היחס הנכון אליה, מה תפקידו של האינטלקטואל בחברה.
מומלץ.
מבקר חופשי 