נתראה במוצ"ש בקפלן!
כמה דברים, חלקם (לא אותו חלק) אולי ירגיזו אנשים משני המחנות:
א. זה המובן מאליו ולמיטב ידיעתי המחאה לא חרגה מכך עד כה, אבל אומר שוב: אני נגד אלימות במחאה (ואני מצפה מהשוטרים, אחינו האזרחים, לנקוט במשנה זהירות באמצעיהם ולהימנע ממנה גם כן).
ב. אני גם נגד סרבנות. זה מכשיר בעייתי ביותר (כי מחר יסרב הצד השני להחלטות שנראות לצד שלנו וכו') וניתן להשתמש בו רק בשעת הדחק ממש. לדעתי אנחנו לא שם עדיין.
אבל אבל אבל: מלבד זה שכפי שציינו רבים, בממשלה הנוכחית יושבים נציגי סרבנים גאים חצופים של מאות אלפי אנשים (החרדים), כך שטלו קורה מבין עיניכם, הרי לחווֹת דעה נגד סרבנות קל יותר כשלא אתה זה שנדרש למשימות המסוכנות, כלומר מהיציע. אבל מי שמדבר מהיציע – כלומר לא חייל מילואים במשימות מסוכנות – צריך לדבר בענווה בנושא. לכן אני משתדל לחוות את דעתי בצניעות.
ג. המחאה צריכה להמשיך בכל הכוח, בלי קשר לשאלה אם יש הידברות או לא. רק כשיהיה – אם יהיה – הסכם משביע רצון שקיומו מובטח (!) אפשר, אולי, לדבר על סיום המחאה.
ד. אני בעד הידברות אבל ההצעה שפורסמה בימים האחרונים מטעם שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' יובל אלבשן היא פשרה שאי אפשר להתפשר אותה. בעיקר בגלל הקלות היחסית שבה יכול להיות מחוּקק חוק יסוד שבג"ץ לא יכול לבטלו. ההצעה שפורסמה על ידי בן דרור ימיני לפני ימים אחדים – ונדחתה על הסף על ידי לוין ורוטמן – נראית לי בסיס ראשוני סביר למשא ומתן. בעיקר כי היא מבקשת לעגן בחקיקה "זכויות יסוד שלא זכו עד היום לעיגון, כמו עקרון השוויון ('כל אזרח שווה בפני החוק, אין פוגעים בזכויות הפרט של אדם מחמת דת, גזע, מין, העדפה מינית, לקות פיזית, נפשית או שכלית'), וכן את חופש הביטוי, חופש הדת וחופש מדת." (מתוך הכתבה ב – ynet).
וכאן אומר משהו שיכול אולי להרגיז אנשים בצד שלי: אני לא רוצה שהצד שלי ינצח בנוק אאוט בוויכוח הזה. אני רוצה שתהיה הסכמה בסופו. כמובן, הסכמה שמשריינת את זכויות הפרט בחוקה או פרוטו-חוקה; הסכמה ששומרת על הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים ועל אופייה הדמוקרטי של המדינה מבחינה זו. בלי זה אין על מה לדבר. אבל עדיפה בעיניי הסכמה עם ויתורים כלשהם על פני ניצחון שלם.
ולא רק מטעמים "מלוקקים" כביכול או לא כביכול של "אחדות העם". אלא מטעמים של "ריאל פוליטיק" מוצק: ניצחון בנוק אאוט מבטיח את בואו של המאבק הבא, ובעוצמה רגשית מוגברת.
לא מרוויחים כלום מעלבון ניצח (למעט במקרים נדירים, שאינם סבירים במקרה דנן).
הרי חלק מעוצמת המחאה המתגברת נובע מעלבון עמוק, מהתחושה שמזלזלים במוחים ועוד מכנים אותם בכינויי גנאי שלא יעלו על הדעת ("טרוריסטים", "נפולת של נמושות", "לכו לעזאזל"). והרי חלק נכבד מהמוחים הם אנשים שתרומתם הכבירה למדינה אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת.
יפה עשה סמוטריץ' שהתנצל ויפה עשה נתניהו שנזף באלה משריו שניבלו את פיהם בקללות כלפי המוחים. צריך לומר מילה טובה כשמגיע.
לענייננו: עוצמת המחאה הגדולה, אם כך, נובעת גם מעלבון, מהתחושה ש"לא סופרים אותנו", הציבור הציוני-דמוקרטי בישראל. ואין זה רצוי לגרום לעלבון כזה לציבור אחר או לגרום לו לתחושה שלתוצאות הבחירות אין משמעות. יש מקום, לפיכך, להידברות, שבה אולי ישוריינו לראשונה זכויות פרט בסלע, בחוקה או במגילת זכויות. כמובן, בתנאי שמסגרת ההידברות לא נועדה למסמס את המחאה; וכמובן, כמובן, בתנאי שתוצאות ההידברות לא פוגעות בדמוקרטיה המהותית.
ה. נתראה במוצ"ש בקפלן!
מבקר חופשי 
תגובות
לא מרגיש לי שעוצמת המחאה כל כך גדולה. מרגישים לי בקיעים והתפכחות מה שנותן לאנרכיסטים מבניהם (שהם אמנם מיעוט אבל לא כזה מבוטל) לנקוט בצעדים קיצוניים יותר ויותר.
האופוזיציה בישראל בניכוי המפלגות הערביות (כיוון שהן אופוזיציה לישראל) היא קטנה ועלובה ומורכבת ממנהיגים בינוניים שהרפורמה המשפטית אינה בראש מעיניה. רוב המפגינים אינכם מוחים מפחד על פגיעה אפשרית בדמוקרטיה, הם מוחים על ההבנה הקשה שהשלטון רחוק מהישג ידם בעתיד הנראה לעין, הם מוחים כי מנהיג בקליבר שלא נראה כאן במקומותינו נמצא במחנה היריב, הם מפגינים כי הם רואים עצמם אליטה שלטת (נכונה מהמקום הנכון, בניגוד ל"אנשים האחרים") שחבל השלטון היחיד שלהם עומד להינתק, כבר תלוי על בלימה.
המחאה כמובן לגיטימית. גם הצביעות של התקשורת ואנשי הרוח (חלקם הגדול מטעם עצמם) לגיטימית בעיניי (התרגלנו והשיירה עברה) מה לא לגיטימי? הגזענות המושרשת עמוק בתוכה (ראית את הפרופ' העילגת על השוואה של לוין להיטלר בגלל עיניהם הכחולות?), ההסתה המכוערת, הקריאה לסרבנות (לא עכשיו, ולא מתישהו בעתיד) והקריאה לאלימות פיזית ולמלחמת אחים ( יש לי תחושה שגם בה תפסידו).
אין לי צפיות מהמחנה המתמיד להפסיד הזה. הוא תמיד ניסה לכרות את הענף שכולנו נשענים עליו שפיו מלא באמירות נפוחות וריקות מתוכן על ערכים ודמוקרטיה בזמן שברגליו הוא רומס את אותם הערכים בדיוק. אבל יש לי ציפייה מהמחנה שלי שלא ייגרר חלילה למלחמת אחים, יעמוד איתן בפרץ וייתן לכלבים לנבוח, כי אני בטוח שהרפורמה תעבור כמו שהיא. לזאת הממשלה נבחרה.