נתראה במוצ"ש בקפלן!
כל עוד לא נעצרים תהליכי החקיקה, הצהרות ההידברות של הממשלה ריקות.
בכל מקרה, ההפגנות הן כלי חשוב בגיבוש הציבור היהודי-דמוקרטי בישראל (הלאומי אך זה שמייחל ליחסי שכנות טובה עם העם הנוסף השוכן בתחומי ארץ ישראל ההיסטורית). יש בהן ערך רב גם אם ייכשלו יעדיהן המוצהרים של ההפגנות לעצירת כמעט איון ההגנה על זכויות הפרט, כמעט איון אפשרות ההגנה על ערכי חירות והשוויון, שההפיכה המשפטית המופקרת מקדמת.
הסקטור שלנו צריך להתגבש. הסקטור שלנו – שפותח את דלתו לכל המעוניין בכך, ללא הבדל דת, גזע ומין – צריך לפעול כעת בנחישות סקטוריאלית על מנת לשמר את מורשתו הלאומית-אוניברסלית.
אין מה להתייאש. ערכי הנצח הלאומיים-אנושיים לא מפחדים מדרך ארוכה. אפשר ללמוד מיריבינו האידאולוגיים שקמו מעפרם לאחר תבוסות צורבות לא פחות.
בעקבתא דמשיחא חוצפה יסגא, אומר התלמוד הבבלי. בזמן חבלי משיח, סמוך לביאתו, תרבה החוצפה בעולם. ואכן הממשלה הנוכחית, המשיחית כפול שלוש (משיחיות אחת היא זו שאינה מכירה בכך שיש שני עמים בארץ ישראל, ויש לחשוב על הסדר, אחראי ביטחונית אך גם הגון, לחייהם זה בצד זה – ומובילה אותנו למדינה דו-לאומית או, לחלופין, למעשי נבלה מוסריים; משיחיות שנייה, זו החרדית, הסבורה שבמאה ה-21 מיליוני אנשים יכולים לחיות ללא השכלה וללא הכשרה מינימלית לחיים, יכולים לחיות על כתפי אנשים אחרים, שלא נשאלו לדעתם אם הם מוכנים לשאת על כתפיהם אותו "מיעוט" מתרבה והולך; משיחיות חרדית שכמו בסוף המאה ה-19 ועד השואה, לא שועה לאזהרות, סומכת על חסדי שמיים בהגנה על בניה, בניה אלה שנחנקו בתאי טרבלינקה ונמחצו במעברי הר מירון; והמשיחיות של אוהדי נתניהו, שבגלל אמונתם באדם אחד, ויהיה המוכשר שבאדם, מוכנים לקעקע את יסודות הממלכה) – פועלת בחוצפה ובעזות מצח.
מולה צריך להציב חומה בצורה. להמשיך בהפגנות. אגב, הפגנת מיליון אחת תבטל את ההפיכה המשפטית, להערכתי. אבל גם אם לא נגיע למספרים כאלה, זהו טקס חיוני בגיבוש הסקטור שלנו. הסקטור שלנו שפתוח, כאמור, לכולם. הסקטור האוניברסלי שלנו.
בהמשך, אני חושב שעל מנת לחזק את המחנה הציוני, הממלכתי, הדמוקרטי, יש צורך בהעשרת הזהות היהודית-ישראלית שלו. קשר חזק לארץ ולתרבות היהודית הוא טוב כשלעצמו, הלאומיות היא אף כוח "פרוגרסיבי" למהדרין מבחינת יכולתה לפתח סולידריות בין בניה, אך קשר כזה הוא גם נכון טקטית, למען הניצחון במאבק. הן בגלל שמי שחש קשור למקום הזה נאבק עם "סכין בין השיניים" על עתידו בו והן למען יידע בן המחנה מה להשיב לפנאט.
אבל הבירור הזה יכול להמתין מעט.
כל התפיסה היהודית-הציונית-האנושית שלנו מונחת על הכף. כל תחושת השייכות שלנו ואמונותינו העמוקות ביותר. כל הישראליות שנוצרה בעמל רב כל כך, מושא כמיהה של דורות על גבי דורות.
כולם כולם מוזמנים לקפלן! ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים. כל מי שזהותה היהודית-דמוקרטית של המדינה יקרה לליבו!
נתראה בקפלן!
מבקר חופשי 
תגובות
אריק, אני מעריך את כתיבתך ויכולת הניתוח שלך, וחושב שאפשר וכדאי ליישם את היכולת הזאת גם לנושא הפוליטי, ולהיות יותר ביקורתי כלפי המסרים שנשמעים סביב המחאה הזאת.
הקשבה אמיתית לצד השני ולטיעוניו תגלה לך שהדמוקרטיה היא לא מונופול של קבוצה מסוימת שצועקת בשמה, ויש למעשה הרבה מן המשותף בינך לבין אנשים שלכאורה נמצאים בסקטור "ההוא". לדוגמה בהיבט הדתי, שבו רבים מאוד ממצביעי הימין אינם קיצוניים כלל (גם עקב רקע תרבותי שונה) ואחוז נכבד מהם חילוניים יחד עם היותם ימניים.
מידת הספק והצלילות שמאפשרת לך לזהות סופר ריקני שמנסה להונות אותך בתחכום, מתאימה גם למבט מפוכח על חבורת קצינים בדימוס שמאיימים חדשות לבקרים בשפיכות דמים נגד מי שהעז לא להצביע להם, ושאר דמויות אלימות שמתיימרות להנהיג את הסקטור שוחר-הטוב שבשמו כתבת.
אני בהחלט נגד ביטויים מוקצנים שהיו פה ושם מקרב מתנגדי ההפיכה המשפטית. אני גם לא אטום לטיעונים ולכאבים של תומכי ההפיכה (למשל ביחס ליחסו של השמאל לאירועי עבר כמו אוסלו וההתנתקות, מבחינת יכולת אמפטית ועוד). אבל ההתנגדות להצעות לוין ורוטמן נראית לי מוצקה ביותר במניעיה והיא לא פרי של "חבורת קצינים בדימוס". במציאות שבה אין לנו חוקה ואין הגנה על זכויות אדם הצעותיהם של לוין את רוטמן שמעבירות כוח בלתי סביר לידי רשות אחת נראות לי מסוכנות מאד לדמוקרטיה.
כוח בלתי סביר בידי רשות אחת – זה תיאור מדויק של המצב כיום, והכוח הזה נמצא בידי הרשות השופטת על נציגיה השונים, כולל היועצים המשפטיים (שהייעוץ שלהם הפך בפועל למחייב, ללא כל בסיס חוקי למעמד כזה).
מה שחשוב עוד יותר הוא שקיים כשל בסיסי במחשבה שלפיה בית משפט כלשהו יכול למנוע דיקטטורה. הרי באף מדינה, וגם אצלנו, לרשות השופטת אין יכולת אכיפה והפעלת כוח – אלה נמצאים בלעדית בשליטת הרשות המבצעת. במקרה של אזרח רגיל, הרשות המבצעת אוכפת את החלטות הרשות השופטת, אבל כשמדובר בממשלה, ההקשבה והציות לבתי המשפט תלויים רק ברצונם הטוב של חברי הממשלה ובית הנבחרים, והרצון הטוב הזה נקבע בהתאם לדעת ציבור הבוחרים.
בסופו של דבר, אם יש מישהו מספיק אלים ונחוש למוטט את הדמוקרטיה, שום בית משפט, חוקה, או הליך פורמלי אחר לא יעצור אותו. המעצור בפני דיקטטורה הוא דמוקרטיה אמיתית שבה יש משמעות להצבעה בבחירות, והעם מאמין שביכולתו לשנות משהו דרך הקלפי. לא המצב הנוכחי שבו ההצבעה מבוזה ומרוקנת מתוכן על ידי דרג בלתי נבחר שאינו נושא באחריות לתוצאות החלטותיו.
הסוגיות הבסיסיות סביב הרפורמה מקבלות מענה משכנע בראיון הארוך שנתן לוין לגדי טאוב: https://www.youtube.com/watch?v=VLMW5m_hzXo
לא יעצרו את החקיקות, כי המטרה היא להפריד מביבי את כתבי האישום. זו המטרה.