המסקנה המיידית שאני מסיק מהבחירות האלו היא שתם זמנן של קלפיות המדגם הטלוויזיוניות. זה שואו טהור, מתח ופורקן מהנים, ללא ספק, כמו שהגיבור של "כניעה" של וולבק סבור (אגב, רומן שהרלוונטיות שלו לישראל גדולה יותר מאשר לצרפת; ולא, במסקנות הלא מיידיות, אני בהחלט לא ממליץ על כניעה – אבל הן, הלא מייידיות, בהמשך הלא מיידי) – אבל זה שואו לא ממש אמין (במדגם 12 ובעצם, כמדומני, בכל המדגמים, מרץ והעבודה זכו להרבה יותר מאשר בפועל). צריך ללכת להצביע ואז לישון יומיים ולקום (אני מקווה, כן?) בצהרי היום השני מהבחירות עם תוצאות האמת.
מסקנה מיידית שנייה: דווקא גוש מתנגדי הליבה פעל בצורה רציונלית ו"מדעית" למקסם את יכולתו האלקטורלית בבחירות ולא הניח דבר ליד המקרה. והגוש שלנו, תומכי הליבה, סמך על חסדי שמיים, על "יהיה בסדר" ופטליזם.
מסקנה מיידית שלישית: הפסדנו, אבל לא מדובר כאן בשינוי עומק. המספרים פחות או יותר אותם המספרים של ארבע המערכות הקודמות. הגוש שלנו נערך, כאמור, פחות טוב וזה עיקר הסיפור.
מכיוון שגדלתי בציונות הדתית (המקורית, כן?) יצא לי (או שיצא לי לחזות בקרובים לי) חווים הפסדים וניצחונות משני הצדדים וסבורים שעולמם חרב עליהם. בגלל הניסיון הזה אני יודע שעולמנו – מימין ומשמאל – לא חרב עלינו כל כך מהר, לא בגלל בחירות כאלה או אחרות, בכל אופן. לא שהוא לא יכול להיחרב, אבל הניסיון (של תבוסות יותר גדולות) מלמד שזה לא כזה חד משמעי.
בהמשך, במסקנות הלא מיידיות, אנסה לחשוב עוד עם עצמי כיצד מטפחים זהות יהודית-ישראלית לא דתית (לא בהכרח אתיאיסטית, אבל *גם* אתיאיסטית) והומניסטית. לסחורה הזו אולי אין קונים רבים, לא מימין ולא משמאל. אבל אחד בוודאי וישנו – אני. בכל מקרה, אני סבור שעל מנת לשקם את המרכז-שמאל צריך לבסס זהות תרבותית יהודית-ישראלית עשירה יותר. הזמנים מזכירים את המאה ה-19 עת נלחמה ההשכלה העברית ולאחריה התחייה העברית עם גורמי הנחשלות, האטימות, הבטלנות והפטליזם של הדת היהודית. ורק בגלל שדבּריה של ההשכלה והתחייה העברית היו "עגלה מלאה" צלחה מלחמתם בידם.
מבקר חופשי 
תגובות
מסכימה לגמרי.
אני גם די בטוחה שרוב החרדים, חרדל"ים, וסתם דתיים אם תלחץ אותם לקיר יודו שממש לא מעניינת אותם תחיית המתים, הבלגן יהיה גדול מדי, כמו שהמשיח הוא רעיון ולא דמות, ומי רוצה לחזור לשחיטות ההמוניות בחצר המקדש.
ואיך זה קשור? החרדה מדרעי וסמוטריץ מוקדמת מידי. ובן גביר, רוב מצביעיו לא קיצוניים כמו עמדותיו.
האירוניה היא שנתניהו ודרעי ייסתמנו כמבוגרים האחראיים. מילא.
היוהרה וזחיחות הדעת, הן כנראה אלה שהפילו אותנו.
גיבוב מתנשא של דברים מגוחכים . הבחירות האלה היו בדיוק על זה. צד אחד שרואה את עצמו נאור, יפה, ליבתי (עאלק. הראש החלול שלו חסר תעודת השכלה בסיסית) ו"מהמקום הנכון" שמביט בזלזול ממגדל השן על הצד השני ה"הנבער", השחור, הקיצוני והעילג.
יש לי שלוש תעודות חתומות מהאוניברסיטה העברית, הספרייה שלי מכילה למעלה מ – 500 ספרים מהרמב"ם ועד ג'ויס, אני לא מאמין באלוהים בטח שלא בזה מהתנ"ך והצבעתי ליכוד. אני שמח שבן גביר, דרעי, סמוטריץ ישבו על הברזים במקומם של פופוליסטים עם עגלה אידאולוגית ריקה שמנסים נואשות למלא אותה בלרכוב על תופעות חשובות כשלעצמן (זכויות הלהט"ב, מי-טו, משבר האקלים, ומשבר הבריאות) לרוקן אותן מתוכנן האמתי ובכך למוטט אותן.
לא מר גלסנר, לא תצליח לעבוד אלי בקינה המזויפת ובמחאה הרפלקסיבית חסרת התוכן הזאת. תאמר את האמת כמו שמר רם בן ברק אמר: "הם השחורים אנחנו הלבנים". זה הכול, ועל זה הכול.
אל תקבע לי מה האמת כביכול מאחורי הדברים שאני אומר.
וחוץ מזה אני שמח בשבילך על שאתה כה משכיל.
הייתי רוצה לחשוב שיש דרך להביע מחאה בלי שהיא תחזור כבומרנג לקהל המצביעים המוחה. לא בטוחה שדרעי וסמוטריץ ישכילו לקדם את בוחריהם. אולי יהיו יותר משרות מטעם, אבל שינוי ערכי, השתלבות בציבור החילוני, שוק העבודה והצבא, לא בטוח שזה יקרה. ומצביעי ליכוד שלא זקוקים לתמיכה, ומעדיפים לבחור בפעם השישית מנהיג שקופת שרצים תלויה מאחוריו והוא מטופל במשפחה מופרעת, לא היה טוב יותר לו היו בוחרים מנהיג אחר?
ואריק, אם לא מתאים לך דיון פוליטי אצלך בבית, פשוט תמחק.
שבת שמחה
וואו, איזו תשובה בוגרת.
אני משכיל, אבל לוקח את כל דברי בערבון מוגבל. תנסה גם אתה.
השורה האחרונה שלך מזכירה לי את ההוא (סיפור אמיתי) שבא לגננת של הילדים שלו וזעם על שאין מספיק תכנים יהודיים ואמר, אני דתל"ש ואני רוצה שגם הבן שלי יהיה דתל"ש! לתנועה שאתה מדבר עליה לא יהיו דברים עם "עגלה מלאה", או שהדור הבא שלה לא יהיה כזה. כי אי אפשר להעביר דתל"שיות בירושה. אני אומרת את זה בצער, כי גם אני דתל"שית.